מעשה רקח על הלכות שחיטה יב:ד

חרש שוטה וקטן ששחטו וכו'. הנה מרן ז"ל היה גורס בדברי רבינו לפי שאין שחיטתן כשרה והקשה דמשמע שהיא ספק וכיון שכן למה התיר לשחוט אחריהם לכתחילה והרי לקמן אסר בספק נבילה ותירץ דצריך לידחק דה"ק לפי שהוא בודאי שאין שחיטתן כשרה ע"כ. וגירסתינו בדברי רבינו שאין שחיטתן שחיטה כלל ובין לפי גירסא זו בין לפי גירסת מרן ז"ל קשה דרבינו כתב בפ"ד דחש"ו וכו' שחיטתן פסולה מפני שאין בהם דעת שמא יקלקלו ומדכתב לשון שמא משמע דאין שחיטתן פסולה ודאי אלא ספק אכן מאחר שפסק כאן כר' מאיר דס"ל דהוי ודאי נבילה בהכרח צ"ל חדא מתרתי או דלישנא דמתניתין נקט התם או שכתב לשון שמא כלפי מ"ש אח"ז לפיכך אם שחטו בפני היודעים וכו' שחיטתן כשרה ועיין מ"ש שם בדין ה'.