מעשה רקח על הלכות שחיטה יא:ב

ואסור למכור וכו'. יש להסתפק אם מותר לשלחה על פני השדה או כיוצא. והנה ראיתי להרשב"א ז"ל בתורת הבית דף ע"א שכתב וז"ל ולענין ספק דרוסה וכו' וכן אסור להניחה לנפש חיה שמא יצודנו ישראל והוא לא ידע וכדאמרינן גבי צפור מצורע המשולחת דשרי דאי לאו לא היתה התורה מצוה לשלחה דלא אמרה תורה שלח לתקלה וכו' ע"כ וראיה זו איני מכיר דמשולחת דמצורע אילו היתה אסורה היה איסור בריא וודאי ואז אין כאן אלא ספק אחד שמא יצודנה הישראל משא"כ בספק דהוי ספק ספיקא ספק שמא יצודנה ישראל ואת"ל שיצודנה ישראל שמא תהיה כשרה דהרי אינה אלא ספק שקול והוי נמי מתהפך. מיהו הראיה האחרת שהביא ז"ל מההיא שרקפא דספק דרוסה דאתא לקמיה דרב וכו' דקאמר לישדינהו וכו' ומשני מפרחן וסלקן ע"כ הוי ראיה גמורה אף דיש לצדד דספק דרוסה שאני משאר ספיקות. אך ראיתי להכנה"ג יו"ד סי' נ"ז אות נ"ד בהגהות הרב ב"י שצדד דאפי' בספק דרוסה איכא למימר הספק ספיקא הנ"ל עיין שם ומ"מ נראה דאין לסור מדברי הרשב"א ז"ל כי רב גובריה.