מעשה רקח על הלכות שחיטה יא:א

אם היה זכר וכו'. מדנקט י"ב חדש והוא לשון הגמ' ג"כ משמע דאף אם היתה השנה מעוברת בי"ב חדש סגי אמנם הש"ך יו"ד סי' נ"ז ס"ק מ"ג כתב דהרב תורת חטאת וספר אפי רברבי כתבו דבשנה מעוברת צריך י"ג חדש ע"כ ואף שלא זכינו לראייתם ז"ל אפשר דנ"ל מההיא דר' שמעון בן אלעזר דימות החמה היה וכיון שעברו ימות הצנה מיד מת נראה דבעינן ימות החמה וימות הצנה שלמים ואף דמנקיט לחומרא עדיף מ"מ בעיקר הדין יש להקשות דאם איתא למה הזכירו י"ב חדש היה לו לומר שנה ואז יכלול עיבורה וההיא דימות הצנה יש לדחוק דאין הכוונה שישלימו ימות הצנה דוקא אלא מקצתן ככולן קאמר וכן דעת הפר"ח שם והביאו ראיות לדבר עיי"ש.

ואם היתה נקבה עד שתלד ובעוף וכו'. מפשטן של דברי רבינו נראה דיש שנוי בין בהמה לעוף דבהמה כיון שילדה אף שהיתה מעוברת בשעה שנטרפה מ"מ הלידה לחודה מצילה מהטרפות משא"כ העוף דבעינן שתלד כל הביצים ואח"כ תטעון מחדש ותלד ובאמת פשט דברי הש"ס כן שהרי אמר רב הונא סימן לטריפה י"ב חדש וכו' סימן לטריפה כל שאינה יולדת וגבי עוף אמר אמימר הני ביעי דספק טריפה דשיחלא קמא משהינן להו אי הדרה וטענה שריין ואי לא אסירן אמנם כל הפוסקים ז"ל שראינו ושמענו לא חילקו בין עוף לבהמה דלעולם בשניהם בעינן עיבור חדש אחר שנולד בה הספק וא"כ בהכרח צ"ל דמה שהוצרך רבינו לפרט העוף אינו אלא לאשמועינן דאינה כמו הבהמה שדי לה בלידה אחת אלא צריכה להטיל כל הביצים שיש בה ושוב תטעון פעם אחרת גם י"ל דלישנא דגמרא נקט ודע שהפר"ח יו"ד סי' נ"ז ס"ק מ"ו כתב שהעיבור לבדו הוי ראיה להוציאה מידי טריפה כגון אם שחטוה ונמצאת מעוברת ומ"ש טריפה אינה יולדת היינו שאינה מתעברת שאם מתעברת הוי יולדת שבכלל העיבור הלידה ונסתייע מההיא דאי הדרא וטענה שריין אלמא דבטעונה לחוד סגי וכו' וכתב שכן מצא בהר"ן ז"ל עיין עליו.

וכמדומה שהפר"ח לא ראה דברי רש"ל סי' פ' במקומו שכתב וז"ל והא דקאמר ותלד נראה בעיני דדוקא תלוי בלידה וכן בגמ' לא הזכירו אלא לידה וכ"כ הרי"ף לקמן בנקבה אם ילדה תוך י"ב חדש וכו' משמע דבעיבור לא תלי מידי ומה שהזכירו הרב הלכות גדולות עיבור בא להשמיענו שצריכה להתעבר אחר שנטרפה וכו' וכ"כ הרמב"ם להדיא בנקבה עד שתלד והיינו טעמא שאפשר שתתעבר עיבור שלא תבא לידי לידה וכו' ע"כ הרי שהוכיח כן מדברי הרי"ף ורבינו ז"ל ולישנא דגמרא מסייעתן ותיקן דברי ה"ג ז"ל שלא הזכיר אלא עיבור מעתה ההיא דאי הדרא וטענה שריין הכוונה מבוארת שהוא ע"י הלידה דמהיכן נדע שטענה אלא ע"י הלידה ונקט הך לישנא משום דאף שעדין לא הטילה כל הביצים אלא אחד לבדו שרייא והיינו טענה דקאמר ודוחק גמור הוא לומר דאיירי בשחטה ומצאה מעוברת דבשופטני עסקינן ששחטוה ותאסר לגמרי. גם דברי הר"ן שהביא הרב ז"ל נמשכין ע"פ דרך זה שכתב שם בהא דאי הדרה וטענה וכו' שאין הטריפה מתעברת ולא טוענת ביצים ע"כ והיינו ע"פ האמור וכן כתב הש"ך שם והכנה"ג בשם הדמשק אליעזר דף קנ"ג ע"ד הרי כל הנביאים מתנבאין בסיגנון אחד דעד שתלד קאמר וכדברי רבינו להדיא וק"ל.