מעשה רקח על הלכות שחיטה י:ד

וכן בעוף וכו'. כתב מרן ז"ל דהיינו בדאיעכול ניביה ג"כ והיינו וכן שכתב ז"ל אמנם בפירושו למשנת ואלו כשרות בעוף כתב ז"ל דשמוטת הירך בעוף כשרה והוא תימה דבגמ' דף נ"ז אמרו במסקנא הלכה רווחת בישראל שמוטת ירך בעוף טריפה ואם נאמר דרבינו לא סמך על הא אלא פסק כר' חנינא אמר רב דס"ל שהיא כשרה ועשה מעשה כדאיתא התם א"כ דוקא בעוף קאמר אבל בבהמה תהיה טריפה ורבינו בסוף פי' המשנה דלעיל מינה פסק כלוי דקאמר התם דכל מה שאמרו חז"ל בטרפות הבהמה כנגדן בעוף חוץ מנפל וחמר וא"כ אכתי רבינו יסתור דברי עצמו סמוך ונראה ואף שמצינו למרן ז"ל בפרק זה לקמן שכתב דרבינו ס"ל דזה הכלל של לוי אינו אלא בטרפיות שנשנו במשנה לא באותם שאמרו האמוראים מ"מ הקושיא הראשונה עדין צ"ע דאיך יפסוק רבינו היפך מסקנת הגמ' ולא עוד אלא דסותר דברי עצמו למ"ש בידו החזקה דשמוטת ירך גם בעוף היא טריפה. ולענ"ד נראה אם נדייק בדברי רבינו בפי' המשנה יש ללמוד מדבריו שכוונתו אינה אלא בשמוטת הירך בלא איעכול ניביה שהרי כתב למעלה מזה שאם נשברו השני פרקים הסמוכין לירך אין משגיחין בהם בשום פנים ע"כ. ובודאי דבלא איעכול ניביה קאמר דהא בפרק השני הוא צומת הגידין ואפילו באחד דאיעכול היא טריפה אלא ודאי דבנשבר העצם לבדו קאמר ודומיא דהכי כתב אחריו דאם נשמט הירך הוא כשר ומה שכתב בעוף לא תידוק מינה דדוקא קאמר חדא שכבר הקדים דבהמה ועוף שוים ועוד דהוצרך להזכיר עוף מפני חלוקת הכנף שהזכיר שם שזה אינו שייך אלא בעוף דבהמה אין לה כנף וכבר ידוע שפי' המשנה הוא מועתק מלשון ערבי ללה"ק ואפשר שהוא ט"ס וגדולה מזו תמצא בדברי הרדב"ז ח"א סי' רל"ח עיי"ש אבל אם נתעכלו גם הגידין בזה לא איירי התם ופשיטא שהיא טריפה ובזה מסכים הולך למ"ש בידו החזקה דשמוטת הירך היא טריפה דומיא דבהמה שהזכיר דהיינו בנתעכלו הגידין וכדברי מרן ז"ל ואף דהרב משפטי שמואל ואחרונים אחרים פירשו דברי רבינו של היד בלא איעכול ניביה אילו היו רואים דבריו שבפי' המשנה נראה לענ"ד פשוט שלא היו כותבים כן אלא בדברי מרן ז"ל ועיין להכנה"ג יו"ד סי' נ"ה.