מעשה רקח על הלכות שחיטה י:ג

בהמה שנשמט וכו'. דברי רבינו כמסקנת הגמ' דף נ"ז אלא שיש להסתפק אם נתעכלו הגידין ולא נשמט הירך כלל מה דינו לדעת רבינו ונ"ל שיש להכריח דבר זה מדברי רבינו בשני אופנים אחת ממה שהוסיף רבינו ויצא מן הכף שלו וכו' דמשמע דאם נשמט ולא הגיע ליציאת הכף אף אם נתאכלו ניביו הוא כשר וכ"ש אם לא הוזק הירך כלל רק שהניבין נתאכלו ועוד דהך דינא בשבורה כייל ליה רבינו ושבר לא שייך בגידין אלא פסיקא או עיכול ובהכי ניחא שלא מנו בע' טרפיות אלא שמוטת הירך והן הן דברי הרב ב"י יו"ד סי' נ"ה שהזכיר דין זה בשם המרדכי וכתב עליו שהוא פשוט אמנם הפר"ח שם חלק עליו ואחר המחילה אין בכל דבריו הכרח דלההיא דבוקא דאטמא דשף מדוכתיה בלא איעכול ניביה דכשרה שהיא ראיית המרדכי והפר"ח כתב עליו דמינה יש לדייק בהיפך דבאעכול ניביה בלא שמיטת ירך מנין לנו להכשירה הרי תשובתו סמוך לו דכיון שהזכירו עיקר הטרפות בבוקא דאטמא דשף מדוכתיה מכלל דבאעכול ניביה אין קפידא גם למה שדייק מתשובת הרשב"א אין לו חוזק דהרשב"א ז"ל לא כתב כן אלא כלפי דברי השואל והא ראיה שהרב ב"י כתב שם אחר דברי המרדכי שמדברי הרשב"א יש ללמוד קצת דבאיעכול ניביה ולא נשמטה הירך שהיא כשרה וכן היא הסכמת הרב ב"ח שם וכ"כ הכנה"ג בשם האחרונים ואני לא באתי אלא להסכים דברי רבינו לכוונה זו ולהצדיק דברי הרב ב"י ז"ל ועיין מה שהשיג הרמ"ך והיא השגת הראב"ד ועיין למרן ז"ל.