מעשה רקח על הלכות תשובה ג:ט

שנים הם העבריינים וכו'. פ"ב דע"ז דף כ"ו ומשמע התם דמומר לתיאבון נמי מומר הוי ומאי דלא הזכירו רבינו היינו משום דס"ל דאפ"ה יש לו חלק לעוה"ב דדוקא באותם שמורידין ולא מעלים ששנו שם נאמר דאין להם חלק לעולם הבא אבל מומר לתיאבון אין סברא לומר דאין לו חלק לעולם הבא אף דענשו חמור וכן תירץ הרב לח"מ ז"ל ובזה מתורץ גם כן מה שהקשה הרב כנה"ג ז"ל דאמאי לא הזכיר רבינו ההוגה את השם באותיותיו שאמרו במשנה לדעת אבא שאול דאין לו חלק לעולם הבא ואף אם נאמר דרבינו ס"ל דאין הלכה כמותו מ"מ על כרחך איסורא איכא והו"ל להשמיענו דאיכא איסורא מיהא והא לא קשיא כאמור דרבינו לא נחית אלא לאותם שאין להם חלק לעולם הבא דוקא:

והוא שיעשה להכעיס. כתב מרן ז"ל דבפ"ב דע"ז פליגי ביה רב אחא ורבינא וכו' ובפלוגתא דרב אחא ורבינא קי"ל לקולא ולכך פסק רבינו דלהכעיס הוי מומר ולא אפיקורוס ע"כ והדבר תמוה דבפ"ד מהלכות רוצח כתב להפך וז"ל ובפלוגתא דרב אחא ורבינא פסק כמ"ד מומר להכעיס אפיקורוס הוא משום דסברא הוא דכיון שעושה להכעיס אפיקורסות נזרקה בו ועוד דרבי אבהו ורבי יוחנן סברי הכי ע"כ וכאן כתב דפסק לקולא וצ"ע. ותו קשיא לי דהתם כתב דמדברי רבינו נראה שהיה גורס אפיקורוס במקום המסורות וכו' ואיך ס"ד לומר כן כיון דרבינו פסקו להדיא פ"י דע"ז שכתב דהמוסרים ואפיקורוסים מישראל מצוה לאבדן ביד וכו' וכתב שם מרן ז"ל מההיא דפ"ב דע"ז וקתני בהדייהו המסורות וכ"כ פי"א דעדות ומי הכריחו לפרש כן דבהכי מחלפא שיטתיה דרבינו והוה מצי למימר דשם בהלכות רוצח אף שלא הזכיר מוסרות תשובה תולה דסמך אמ"ש באותם המקומות שכתבנו ודו"ק:

העבריין לכל התורה כולה. כתב מרן ד"ה המומר לכל התורה כולה וכו' ועוד שהם אומרים שהם ע"כ ר"ל שהם דהיינו האלוהות יותר מאחד בלשון רבים כידוע ודו"ק: