מעשה רקח על הלכות תשובה ג:ו

והמושך ערלתו. פי' שמושך ערלתו לכסות המילה כדי שלא יראה שהוא מהול כ"כ התוס' יו"ט ז"ל פ"ג דאבות אמתניתין דאין להם חלק לעולם הבא דקתני והמפר בריתו של אברהם אבינו וכנראה שכן מפרש רבינו דאילו בשלא מל כלל סבירא ליה דאינו חמור כ"כ כמו זה שהוא עושה מעשה והכי איתא נמי בירושלמי דפאה והמפר ברית זה המושך ערלתו ושם בפ' חלק אלא דקשיא לי דבפי' המשניות פירש מיפר בריתו של אברהם אבינו כמשמעו משמע דר"ל שלא מל מעולם וכמ"ש התוס' יו"ט בלשון ראשון ובסוף פ"ג דמילה כתב רבינו וז"ל וכל המיפר בריתו של אברהם אבינו והניח ערלתו או משכה אין לו חלק לעולם הבא וצ"ל דס"ל לרבינו דהיינו הך והכא שכתב מושך ערלתו לבד סמך אמ"ש בהלכות מילה ולפ"ז מ"ש בפי' המשניות אפשר דר"ל כמשמעו בלשון כולל בענין המילה בין שלא מל לעולם בין שמשך ומסכים עם התוס' יו"ט לפירוש ראשון וכן הירושלמי חדא מנייהו נקט. וראיתי להר"ח אבולעפיה פ"ו דע"ז שהקשה על רבינו ממ"ש פ"ז דתרומות דמשוך אוכל בתרומה אף מדרבנן ומדבריהם שימול פעם שניה עד שיראה מהול ע"כ. ואחר דאיסורן מדרבנן כרת דרבנן מי איכא כמ"ש פרק הנזיר אחיכו עליה כרת דרבנן מי איכא והתוספות פ' הערל (יבמות דף ע"ב) כתבו ואף על גב דאמרינן פ"ק דשבועות דמשוך בכרת היינו שלא מל כלל ע"כ ולרבינו קשה ע"כ ותו קשיא לי ממ"ש פ"ג דמילה וז"ל וכל המיפר בריתו של אברהם אבינו והניח ערלתו או משכה וכו' אין לו חלק לעוה"ב ואפשר דלק"מ דעל כרחך כל הנהו כריתות דמני הכא לאו היינו כרת ממש דהא כולם ורובם ככולם הוו דרבנן ואסמכתא בעלמא אלא על כרחך לומר דלאו היינו כרת ממש דהיינו שהולך ערירי וכו' וכן צ"ל בההיא דהלכות מילה ולאו דהוי מדאורייתא כלל. כדמוכח להדיא פרק הערל יעו"ש. ואפשר דמאיזה אסמכתא ילפינן לה ולעולם שהוא מדרבנן ודו"ק דהיכא שלא מל כלל הרי ענשו מבואר בפסוק וק"ל: