מעשה רקח על הלכות פרה אדומה ט:א

כיצד מקדשין וכו'. סוטה דף ט"ז ע"ב ותמורה דף י"ב אפליגו ר' שמעון ורבנן בקידוש דסוטה אם הקדים עפר למים דלרבנן פסולין ולר"ש כשר ומייתי גזירה שוה מפרה דבפרה כתיב עליו אלמא אפר ברישא וכתיב מים חיים אל כלי אלמא מים ברישא דלר"ש רצה זה נותן רצה זה נותן ולרבנן [אל] כלי דוקא עליו לערבן ע"כ ורבינו פסק כרבנן אמנם בהלכות סוטה פ"ג הל' י' לא ביאר דאם נתן האפר תחילה שהוא פסול כמ"ש כאן ורש"י ז"ל פי' דבסוטה כתיב ועשה לה הכהן את כל התורה הזאת דבעינן כסדר הכתוב בפרשה ע"כ וי"ל דמילתא דפשיטא היא ולא חש רבינו לבארה ומה שביארו כאן אינו אלא מכח רמיא דקראי עד שהוצרך לבאר שזה שכתוב בתורה ונתן עליו היינו שיערב וכו'. ודבר תמוה ראיתי להתוס' ביומא דף מ"ג ד"ה הכל כשרין וכו' שכתבו דעליו דקרא י"ל בשבילו וכו' ע"כ ואיך נאמר שנעלם מעיניהם דברי הגמרא דסוטה ותמורה הנ"ל והם עצמם הזכירו כל זה בסוכה דף ל"ז וכן הקשה התוס' יו"ט ז"ל פ"א דתמורה עיי"ש ולענ"ד נראה דתקשה כן לרש"י ז"ל ותו דרש"י גופיה בכמה מקומות פי' דהקידוש הוא אפר על המים בסוכה דף ל"ז ושבת דף קל"ז וסנהדרין דף ע"ז, לכן נראה דכוונת רש"י כאן משום דרבנן ילפי מקרא דולקחו ובהך קרא כתיב עליו דמשמע מים על האפר ומשו"ה הרגישו התוס' לפי שיטתו ז"ל מכמה מקומות דמסכת פרה וכו' ולשיטתו של רש"י הוא שכתבו כן לא שהוא לפי האמת וכלומר דאף לפי שיטתו אינו מוכרח דעליו קאי על האפר שיתן המים עליו דאפשר לפרש דעליו היינו בשבילו וכלומר דלא היה לו לרש"י לפרש כן ודו"ק היטב: