מעשה רקח על הלכות פרה אדומה ג:ב

לפיכך על כל הזאה מקנח אצבעו בגופה של פרה וכו'. דברי רבינו תמוהים דבזבחים דף צ"ג ובמנחות דף ז' אמרו להדיא וצבעו במאי מקנח אמר אביי בשפת מזרק ומרן ז"ל כתב דרבינו סבור דההיא שקלא וטריא למאי דס"ד דקבלת דמה היה במזרק כלומר סברת ר"א כדאיתא בילקוט עיי"ש אבל לדידן שלא היה אלא ביד על כרחך לומר דמקנח אצבעו בגופה של פרה ע"כ והרב לח"מ ז"ל פ"ה דמעשה הקרבנות בקש להליץ בעד רבינו והביא גירסא אחרת בגמ' ועם כל זה הניחו בצ"ע, גם הרב חיים אבועלפיה ז"ל בס' עץ החיים פרשת חקת כתב על דברי מרן דליתא דלמה לא יביא מזרק לקנח משום נימין כמ"ש הראב"ד (ברפ"ד) ועוד דתנן גמר מלהזות מקנח בגופה של פרה ומאי איריא גמר מלהזות והלא גם בין הזאה להזאה מקנח בגופה של פרה וצ"ע עכ"ל והרואה יראה שרבינו נמשך אחר הספרי דקתני את עורה וכו' מה פרשה במקומו אף כולן במקומן מכאן אמרו הדם כל שהוא יחזיר ואם לא החזיר פסל ר' נתן אומר מקנח ידיו בגופה של פרה ע"כ ופי' זה מדרש מבואר דדם כל שהוא היינו אותו שנשאר באצבע בין הזאה להזאה ועלה קאמר ר"נ מקנח ידיו וכו' הרי שכלל בין אותו שבידו שקבל בו דבכולן מקנח בגופה של פרה וכן פירש הרב גדליא ז"ל שם ולפי המדרש כן תתפרש המשנה דקתני גמר מלהזות מקנח ידיו בגופה של פרה דאכל גמר קאמר ומינה דכיון דבעינן שכל הדם ישרף לא חיישינן לנימין מכ"ש שהיה יכול לקנח בקל ולא ידבקו בו נימין ומינה נראה שיש ללמוד דגם הסכין מקנחו בגופה של פרה דהרי אכל שהוא קפיד המדרש ואם יקנחו בקל לא ידבקו בו נימין מכ"ש דאין זה אלא משום גנאי כמ"ש רש"י ז"ל ועדיף לן קפידת הפסוק מזה הגנאי המועט ועוד הרי כתב רבינו לקמן פ"ד הל' י"ב שאם חסר ממנה כלום אפילו מפרשה פסולה והוא מהספרי הביאו מרן ז"ל א"כ כל הדם בכלל ולא תקשי לפי האמור מ"ש בגמרא אצבע במאי מקנח וכו' דבקל היה יכול לתרץ כנז"ל אלא משום דס"ל כר"א ואשכח אביי דס"ל בשפת מזרק השיב לו לפי שיטתו ודו"ק כי נראה לענ"ד נכון ופוק חזי מאן גברא רבא דקמסהיד עלה הוא מרן ז"ל:

ואזוב זה אין פחות מטפח. עיין מ"ש פי"א הל' ד' כי שם ביתו:

ואינו משליך וכו'. בפרק טרף בקלפי (יומא דף מ"א) חולק בין קולחת לנכפפת ורבינו השמיטו לא ידעתי למה: