מעשה רקח על הלכות פרה אדומה יא:ו

אזוב של אשרה ושל עיר הנידחת ושל ע"ז וכו'. קשה קצת דכאן השוה ע"ז לעיר הנידחת ומשמע דאפילו בדיעבד קאמר ובפ"א דשופר הל' ב' פסק דשופר של ע"ז אין תוקעים לכתחילה ואם תקע יצא ושל עיר הנידחת אם תקע לא יצא וכן פסק פ"ח דלולב הל' א' שחילק בע"ז בין לכתחילה לדיעבד גם לענין חליצה פ"ד דיבום הל' כ' אסר סנדל של תקרובת ע"ז אפילו בדיעבד דמשמע דבשל ע"ז כשר וכ"כ להדיא שם וכבר ידוע מ"ש התוס' ז"ל בסוכה דף ל"א ופ' כיסוי הדם דף פ"ח שחילקו בין ע"ז של גוי לע"ז של ישראל ובשם ר"ת חולק דאף אחר ביטול אסור משום מיאוס לענין מצוה עיי"ש והרב המגיד ז"ל בהל' לולב רצה לחלק בדעת רבינו בין ע"ז של ישראל לע"ז של גוי וכן נראה מדברי הר"ש שהביא מרן ז"ל דבאשרה דמשה קאמר דמכתת שיעוריה א"כ הוא הדין לע"ז דבשל ישראל קאמר וכ"כ להדיא הקרית ספר ז"ל ומ"מ האמת הוא שדברי רבינו אינן מבוארים לפי פסקו ז"ל: