מעשה רקח על הלכות פרה אדומה יא:ד

מצות אזוב וכו'. הנה בפ' המפלת (נדה דף כ"ו) תניא רבי אושעיא זעירא דמן חבריא חמשה שיעורן טפח וחד מנייהו אזוב והכי תני רבי חייא ורבינו הזכיר דין זה בפי"א דטומאות צרעת הל' א' והקשה התוס' יו"ט פי"א דפרה דמנ"ל לרבינו דגבי מצורע דוקא אתמר הא כיון דסתמא קתני משמע דאכל אזוב קאמר עיי"ש והרב חיים אבועלפיה ז"ל תירץ דגבי פרה מצינו לרבינו פ"ג הל' ב' שכתב דאזוב אין פחות מטפח והוא הדין לטהרת הטומאת מת עיי"ש והנני מוסיף דרבינו ז"ל כתב בטומאת צרעת שם ואזוב שאין שם לווי כמו שביארנו אין פחות מטפח ע"כ והיינו מ"ש כאן הל' ה' כל אזוב שיש לו שם לווי פסול וכו' ע"כ גם כתב כאן שהוא האזוב שאוכלין אותו בעלי בתים וכלשון הזה כתב פ"ג הל' ב' הרי הדבר מבואר שדעתו ז"ל ששיעור הטפח קאי אכל אזוב סתם שאין בו שם לווי ומרן ז"ל שם לא הראה מקום למ"ש רבינו כמו שביארנו עיי"ש אמנם האמת הוא כמ"ש ודברי רבינו ז"ל שרירין וקיימין: