מעשה רקח על הלכות קריאת שמע ג:יט

עד אמתי הם קטנים לענין זה וכו'. שם מימרא דרב חסדא ופסק כאיכא דאמרי ואידי ואידי עד שיהיו שדים נכונו ושערך צמח. וקשה דרבינו כתב פ"ב דשביתת עשור דאם לא הביאו שתי שערות אף שהם בת י"ב הנקבה וי"ג הזכר עדיין הם קטנים וכאן כתב שאם הגיעו לכלל שנים אף שאין סימנים אסור ותו קשה דבפ"ב דהלכות אישות פסק דאם הביא הסימנים קודם השנים אינו סימן אלא שומא ולזה י"ל דכיון שהם סמוכים להיות גדולים החמירו לענין קרית שמע ומהך טעמא גופא כשהגיעו לכלל שנים אף שלא באו לכלל סימנים אסור לקרות קרית שמע. אלא דאכתי קצת קשה ממ"ש רבינו פכ"א דהלכות איסורי ביאה וז"ל הגדילו ונעשה הבן גדול והבת גדולה עד שיהיו שדים נכונו ושערך צמח זה ישן בכסותו והיא ישנה בכסותה ע"כ וקשה דאמאי לא הזכיר שנים כיון דבהביאו הסימנים קודם השנים לא הוו סימן אלא שומא בעלמא ובגמ' שם דף פ"א איכא פלוגתא ורבינו נראה דפסק כאיכא דאמרי דבעי י"ב לבת וי"ג לבן וכן כתב בפירוש המשניות שם ולזה י"ל דכיון שכתב ונעשה הבן גדול והבת גדולה ממילא משמע דהיינו שנים וסמך אמ"ש במקומות אחרים ואין לומר דמ"ש עד שתהא הבת גדולה היינו בת ג' וכו' ושדים נכונו דקאמר היינו בוחל דהיינו ימי נעורים כמ"ש בנדה והביאו רש"י ז"ל שם בקידושין דא"א לומר כן דכיון דבעינן זה ישן בכסותו וזו ישנה בכסותה דוקא מה שייך לומר בקרית שמע בן י"א וכו' כיון דמקודם זה הרבה אין לישן כי אם בהפסק כסות אלא ודאי כדאמרן. ואגב ראיתי לעמוד במ"ש שם הרא"ש ז"ל דהקשה למ"ד דהבת בת ט' שנים דלא מצינו שעור זה בשום מקום ונראה דגירסא משובשת היא ובפ' מי שמתו גבי קרית שמע קתני ועד כמה תינוקת בת ג' שנים ויום אחד ותינוק בן ט' איכא דאמרי תינוקת בת י"א ותנוק בן י"ב וזה וזה כדי שיהיו שדים נכונו וכו' פי' זה וזה קרובים לשדים נכונו שהיא שנה הסמוכה לגדלות עד כאן תורף דבריו. וכוונתו מבוארת דרוצה להגיה במקום ט' שנים לבת דצ"ל י"א וכאיכא דאמרי בתרא דפ' מי שמתו וכן כתב שם בפסקיו י"א וי"ב דהיינו לישנא קמא דהכא דהוי לישנא בתרא דפ' מי שמתו וכ"כ הרב ב"י יו"ד סי' כ"א בשמו אלא דקשה טובא במ"ש בסוף דבריו דפי' זה וזה ר"ל קרובים וכו' דנראה דר"ל אף שאין להם הסימנים כיון שהם סמוכים לזמן הגדלות שפיר קרינן בהו שדים נכונו וכו' ובפ' מי שמתו שם פירשו אידי ואידי דאיכא שדים נכונו ושערך צמח משמע דר"ל דוקא וכמ"ש ממ"ש אח"ז וכאן כתב להפך. ואפשר לפרש דבריו כי היכי דלא ליפלוג מדידיה אדידיה דא"ל אמאי איצטריך לאשמועינן שהם קרובים לגדלות ומי לא ידע בכל אלו דשנת י"א לבת וי"ב לבן היא שנה הקרובה לגדלות ותו דאי לא בעי שדים נכונו למאי איצטריך הש"ס והרב ז"ל לומר זה וזה כדי שיהיו שדים נכונו וכו' ולמה לן לאפושי דברים וליישבם אח"ז לכך נראה דכוונת הרא"ש ז"ל כי היכי דלא תקשה כיון דאנן קי"ל דסימנים לפני זמנם שומא בעלמא נינהו ולאו סימן מקרו א"כ אמאי בעינן הכא שדים נכונו דמאי אהני לן ולזה תירץ דהכא כיון שהיא שנה הסמוכה לגדלות מקרו שפיר סימנים לענין זה ור"ל משום דשדים נכונו דאמרינן היינו גמורים והכא דקרי ליה הכי היינו משום דסמוכים וכו'. אלא דעם כל זה אכתי קשה לרבינו בעל הטורים באו"ח סי' ע"ו שנראה מדבריו להדיא דר"ל שיהיו להם הסימנין דוקא ובאבן העזר סי' כ"א כתב סתם ולא הזכיר שתי שערות וכן בפסקי הרא"ש לא הזכיר שערות והוה אפשר בדוחק שסמך אמ"ש באו"ח. שוב ראיתי להרב מגן אברהם שם שעמד בזה והניחו בצ"ע רב עיי"ש.