מעשה רקח על הלכות קריאת שמע ב:ט

כיצד ידקדק וכו'. שם ויליף לה רב עובדיא מדכתיב ולמדתם שיהא לימודך תם ועיין למרן שהליץ בעד רבינו להשגת הראב"ד ז"ל.

לפיכך צריך ליתן ריוח בין הדבקים וכו'. והתוספות כתבו דרב אלפס מוסיף כגון וחרה אף דלא ליחזי כאומר וחרף וכן וראיתם אותו וזכרתם את ועשיתם את שצריך ליתן ריוח בין מ"ם שבסוף תיבה לאל"ף שבתחילת תיבה שאחריה ורבינו קיצר במובן.

זיין של תזכרו. כתב מרן ז"ל ירושלמי והטעם שלא יהא נראה כאומר תשכרו והוי כעבדים המשמשים ע"מ לקבל פרס והרב מנוח כתב או שלא יהא נראה מלשון סכירה כמו ויסכרו מעיינות תהום וה"ה לזיי"ן של וזכרתם ע"כ ונראה דבלאו הכי כיון שלא קרא התיבה כדינה אף שאין לה משמעות אחר הרי יש לו ליזהר בהכרח דהרי אין כאן קריאה תמה וק"ל.

וצריך להאריך בדלי"ת. שם דף י"ד סומכוס אומר כל המאריך באחד מאריכים לו ימיו ושנותיו א"ר אחא בר יעקב ובדלי"ת וכו'. ועיין למרן ז"ל.

כאומר אי חד. פירוש איה חד או אין חד והוא הפך המכוון ח"ו כמ"ש מרן בשם אחרים. והלבוש ז"ל או"ח סי' ס"א כתב שיאריך קצת באלף ויכוין שהוא אחד אבל לא יאריך יותר מדאי שלא יהא נשמע כאילו אמר אי חד שפירושו איה חד ח"ו ע"כ.