מעשה רקח על הלכות קרבן פסח א:ה

אם היה ברשות אחד מהם וכו'. הקשה הרב לח"מ דבפרק תמיד נשחט אמרו דהוי התראת ספק ובפט"ז דהל' סנהדרין פסק רבינו דלא הוי התראה ותירץ דמיירי בדידעי דיש לו חמץ ולא הוי התראת ספק ע"כ. והקשה עליו הר"ח אבולעפיה וס' קול בן לוי ז"ל דרבינו פסק פ"ה דהלכות שבועות דכשהלאו מפורש בתורה התראת ספק שמה התראה וכ"כ מרן ז"ל בהל' סנהדרין ולא תשחט ולא תזבח לאוי מפורשים נינהו עיי"ש. ואיני רואה תפיסה על הרב לח"מ ז"ל דאף אם נאמר דבשחיטה הוא לאו מפורש מ"מ בזריקה והקטרה ודאי שאינו מפורש דאם לא פירשוהו חז"ל לא הוה ידעינן לה וכ"כ הפר"ח ז"ל ודמי ללאוי דשוא ושקר ותירוץ הרב לח"מ הוא אמת ויציב על פי דברי הש"ס שאמרו במסקנא לעולם בעל בסמוך קמפלגי וצריכא וכו' ועיין עוד בס' לחם יהודה ז"ל. ותמיהני על המבי"ט ז"ל בס' קרית ספר דפתיך ותני התראת ספק בהאי מלתא שהרי כתב דאע"ג דלא חזינן ליה בשעת התראה הואיל דאישתכח דהו"ל חמץ אחר התראה מחייב ע"כ, דלפי מסקנא דמלתא בגמרא משמע שהעדים ידעו בודאי בשעת ההתראה שיש ברשותו החמץ וק"ל: