מעשה רקח על הלכות שבועות ז:ו

אחד הנשבע וכו' או לשלוחו הבא בהרשאתו. ידוע דמרן ז"ל כתב דרבינו יליף לה מההיא דאם לא יגיד דכתיב גבי עדות מכלל דבפקדון שלוחו של אדם כמותו וכו' ע"כ והם דברים תמוהים הרבה דרבינו כתב הבא בהרשאה ובהא אפי' בשבועת העדות מהני כדאמר שמואל התם דף ל"ג אמתניתין דשאיש פלוני כהן וכו' ועוד דבפ"ט הל' ז' גבי שבועת העדות כתב רבינו דאף בשליח סתם מהני והוו מילי דמרפסן איגרי וכבר השיגוהו הרב לח"מ והתוס' יו"ט וס' תורת חיים ז"ל עיין עליהם. וגם דברי רבינו קשין לשמוע דגבי עדות הוא דבעינן הרשאה מכח קרא דאם לא יגיד וגבי פקדון לא בעינן ורבינו סידר הדינין בהפך דגבי עדות לא הצריך הרשאה וגבי פקדון הזכירה הן אמת דבפ"א דהלכות שלוחין כתב רבינו דאין העושה שליח צריך קנין ולא עדים אלא באמירה בלבד בינו לבינו סגי אך בפ"ג כתב דלדון ולהוציא ממון צריך הרשאה וכו' ע"כ. וכיון שכן כאן שהוא להוציא ממון ולדון עם הנתבע לענין זה הוא שהזכיר ההרשאה אף שלא היה צריך לה לענין השבועה וזה רמז לנו במה שסיים ששלוחו של אדם כמותו כלומר אף בלא הרשאה כאמור וכן נראה שהבין מרן ז"ל שהרי סיים כדקי"ל בכל התורה כולה שלוחו של אדם כמותו דמשמע באמירה בעלמא כאמור וגבי עדות צריכין אנו למשכוני נפשין דסמך עצמו למ"ש כאן ולא הוצרך לבאר מכ"ש שהדבר צריך בי"ד כמ"ש שם הל' י"ג: