מעשה רקח על הלכות שבועות ו:יח

מי שנשבע וכו' אפי' כפתוהו ללקות וכו'. מסקנא דגמרא פ"ג אלא דקצת קשה ממ"ש רבינו ספ"ד דהלכות נזירות כל בי"ד שנזקקין לזה וכיוצא בו וכו' או שיורו להן להקל או שיפתחו להן פתח מנדין אותו בי"ד הדיוט ע"כ. ולכאורה הייתי ר"ל שהדבר פשוט דלכתחילה אין מתירין כיון שעבר במזיד על שבועתו ומנדין הבי"ד שהתירו אך לענין אם התירוהו כבר כדי לפוטרו מן המלקות או מן הקרבן שפיר דמי אלא שעדיין קשה ששם הזכיר רבינו דין הנזיר שטעה ודימה שאינו נזיר ונהג היתר ואח"ז שאל לחכם והורהו שהוא נדר וכו' אין שום בי"ד נזקקין להתירו והרי כאן פסק רבינו דאפילו עבר במזיד נשאל ומתירין לו וראיתי בשו"ת התשב"ץ שנדפס מחדש ח"א סי' קנ"ה שתירץ לזה דלא אמרינן נשאל ומתירין לו אלא כשעבר על נדרו בדבר שאי אפשר לקיימו עוד כגון הנשבע על ככר זה ואכלה משא"כ נודר בנזיר דאף שעבר עדין אפשר לקיימו בשינהוג נזירות וכו' וראוים הדברים למי שאמרן: