מעשה רקח על הלכות שבועות ה:ד

ושמעון חייב וכו'. תמוהים דברי רבינו דלמה יתחייב שמעון מאחר שלא נשבע וידוע שכבר הטור ז"ל השיג עליו ואם נאמר דאיירי בענה אמן כמ"ש לעיל קשה חדא דמילתא דפשיטא היא ותו דאם איתא איך סיים רבינו שלא נשבע זה אלא על דבר שהוא ברשותו ואם ענה אמן מה לי אם הוא ברשותו או אינו ברשותו ובשו"ת הרדב"ז ח"ב שנדפס מחדש סי' רמ"ו וסי' קצ"ז ראיתי שכתב דבענה אמן מיירי ומ"ש שלא נשבע אלא על דבר שהוא ברשותו לא בא אלא לאפוקי דאם אינו ברשותו אין שמעון חייב לקיים שבועת ראובן כלל אלא שאם קיימו ה"ז משובח וכו' ע"כ. ואכתי קשה דאם איתא ליפלוג וליתני בדידה בין ענה אמן ללא ענה אפי' בדבר שהוא ברשותו אם לא שנאמר שרבינו בפ"ה דהל' נדרים הל' א' כתב ראובן שאמר לשמעון הריני עליך חרם או הרי אתה אסור בהנייתי אם עבר ונהנה אינו לוקה שהרי לא אמר שמעון כלום ע"כ. ובהל' ג' כתב ראובן שאמר לשמעון פירות פלוני אסורין עליך וכו' אין זה כלום שאין אדם אוסר חבירו בדבר שאינו שלו אא"כ ענה שמעון אמן ע"כ למדנו מזה שני דברים אחת שאין לחייב מלקות אא"כ ענה אמן וכדמשמע ג"כ מסתמיות דבריו בפ"ב ואז אפילו בדבר שאינו ברשותו ועוד בדבר שהוא ברשותו נאסר לכתחילה על שמעון אף שאינו לוקה ובשאינו ברשותו אין כאן איסור כלל ודו"ק: