מעשה רקח על הלכות שבועות ה:ב

ונמצא כשמתרין בו התראת ספק שאין לוקין עליה אא"כ היה לאו שבו מפורש בתורה כמ"ש בהל' סנהדרין. הנה מרן הקדוש תמה על רבינו דמנא ליה הך מילתא שכתב אא"כ היה לאו שבו מפורש וכו' והניחו בצ"ע עיין עליו. גם בפט"ז דהל' סנהדרין נתקשה בלשון זה ולא תירץ כלום. והנה ראיתי להרמ"ע מפאנו ז"ל סי' כ"ו שתירץ דכוונת רבינו הוא על בירור האיסור דומיא דההיא דתנן פ' כסוי הדם (חולין דף פ"ו) חש"ו ששחטו בינן לבין עצמן אסור לשחוט אחריהן ואם שחט אינו סופג את המ' ופי' רש"י והר"ן משום דהתראת ספק היא והא גופה קשיא דהא קי"ל שמה התראה ותירץ דכל היכא דליכא לברורי ספיקא כההיא דאותו ואת בנו וכו' אין לוקין עליה אבל אם אפשר לברורי כגון התראת ספק דלא תקח האם וכו' ה"ז חייב אע"ג דבשעת התראה ספיקא הוי הויא התראה ולוקה וזו היא כוונת רבינו במ"ש בפרקין אא"כ היה הלאו שבו מפורש בתורה ופי' דבריו בהל' סנהדרין שחייב מלקות על התראת ספק דשלוח הקן וכו' אבל הלאו שבס' שחיטה אחר חש"ו אינו סופג דדילמא קמייתא לאו שחיטה היא וכו' עכת"ד. ואני הצעיר שמעתי ולא אבין חדא דמה ענין ההיא דאותו ואת בנו להתראת ספק דאפליגו בה ר' יוחנן וריש לקיש דבאותו ואת בנו כל העולם כולו יודו דאין ללקות מי ששחט אחר החש"ו כיון שיש ספק גמור בדבר וידוע דאין מלקין על הספק מעולם דמלקות במקום מיתה הוא עומד ותו דלר"מ דקי"ל כוותיה ס"ל דרוב מעשיהם של החש"ו מקולקלין עד שחייב מלקות לאוכל משחיטתן ורבינו פסק כוותיה פי"א דהלכות שחיטה דמותר לשחוט אחריהן מפני שאינה שחיטה כלל וכיון שכן מה שייך בזה דא"א לברורי דדבר זה לא יאמר אלא כשאנו מסופקין בדבר בספק שקול אבל כשהדבר פשוט אצלינו אין שייך זה וכיון שכן דין התראת ספק לא נגע ולא פגע בדבר זה ובפרט לענין דינא כאמור ומה שהביאו להרב לגדר זה הוא מפני שמצא לרש"י והר"ן ז"ל שכתבו במתניתין דטעמא דאינו סופג את המ' משום דהתראת ספק היא ע"כ. והרואה הדברים במקומם בלבבו יבין דאין כוונתן על התראת ספק כדבעלמא דזה לא יתכן כמבואר דכיון שזה הוא ספק שקול לא יתכן בו מלקות ולא מטעם ההתראה מצד עצמה אלא מטעם שהדבר מצד עצמו הוא ספק וא"א ללקות על הספק א"כ תיבת התראה לאו דוקא ותו דלר"מ דקי"ל כוותיה אין כאן ספק כלל ופשיטא דכוונת רש"י והר"ן הוא ארבנן דפליגי עליה וס"ל דהוי ספק כמ"ש התוס' שם. ועם כי יש ליישב כוונת הרב אף שהדברים לא באו בכיוון יותר נראה דכוונת רבינו כמ"ש הרב לח"מ ז"ל דרבינו נסתפק בדבר מפני שדומה לשבועת בטוי דהיינו שקר מצד אחד ודומה ג"כ לשבועת שוא מצד אחר אם לא יקיימו דבריו ונמצא שאין הלאו שבו כלומר במציאות זה מפורש ולא דמי ללאו הניתק לעשה שביאר רבינו פט"ז דהל' סנהדרין דהתם הלאו הוא מפורש אלא שלא ידענו אם יקיים העשה אם לאו לכך הוי התראת ספק משא"כ הכא דאין לאו מפורש במציאות זה ותתורץ תמיהת מרן ז"ל על נכון וכ"כ הרב שם בפ' הקודם ג"כ ע"ש ומעין זה כתב הרדב"ז ז"ל שנדפס מחדש ח"ב סי' קס"ו בלשונות רבינו עיין עליו: