מעשה רקח על הלכות שבועות ה:יח

נשבע שלא יאכל מצה וכו'. מרן ז"ל כתב דדעת רבינו לפסוק כהירושלמי והוצרך לידחק בדברי הירושלמי אמנם הרדב"ז ז"ל שנדפס מחדש בס"ס קס"ו כתב דרבינו אינו פוסק כהירושלמי ומכח זה נדחק בביאור דברי רבינו עיין עליו. וממ"ש רבינו פ"א הל' ו' נראה דמ"ש כאן שנה או שתים וכו' לאו דוקא דה"ה אם אמר סתם ונקט הכי משום דרך העולם גם במה שכתב רבינו או שלא יעלה עליו בגד וכו' מרן ז"ל הניחו בצ"ע וכן הרב לח"מ ז"ל והרדב"ז שם ביאר דכוונת רבינו באומר שלא יעלה עליו בגד של ארבע כנפות בציצית עיין עליו. ולענ"ד נראה דרבינו לא נקט לה אלא לדוגמא בעלמא ודבר זה יתכן בשופי בכהנים ולוים בזמן הבית שהם מצווין ללבוש הבגדים בשעת העבודה והיא מ"ע גמורה כמ"ש פ"י דהלכות כלי המקדש ובפתח ההלכות שם ובהכי א"צ לידחק בשום דבר דכיון דלדוגמא בעלמא נקטיה כתב הדין סתם להיכא דשייך והמעיין יבחר: