מעשה רקח על הלכות שבועות ד:ג

לפיכך אם אכל ושתה וכו'. כתב מרן ז"ל דלשון לפיכך אינו מכוון ע"כ ולענ"ד נראה שהוא מכוון וה"פ מכיון שאמרנו דשתיה בכלל אכילה א"כ הכל הוא דבר אחד ולפיכך אם אכל ושתה אינו חייב אלא מלקות אחד דהיא היא. והרב לח"מ ז"ל דקדק דתיבת לפיכך אינה מדוקדקת דמשמע דאם אין שתיה בכלל אכילה חייב שתים וזה הוי הפך הגמרא עיין עליו. ולענ"ד נראה כמ"ש ודיוק זה לא חשש בו רבינו שאין השכל מקבלו כלל וראיתי להפרי חדש ז"ל שכתב דאף אם התרו בו אל תאכל ואל תשתה אפ"ה אינו חייב אלא מלקות אחת דאל"כ פשיטא וכו' ע"כ. ולא היה צריך לכתוב זה דממילא הוא מובן וק"ל: