מעשה רקח על הלכות שבועות ג:ה

וכן שבועת הבאי ושל שגגות פטור עליהן. אף שכתב לשון פטור דמשמע אבל אסור מסתברא ודאי דאפילו איסור ליכא והעד שכתב לשון וכן דמשמע דדינן שוה למ"ש לעיל ולעיל כתב להדיא ה"ז פטור מכלום וגם לקמן בשבועת שגגות כתב פטור מכלום ובזה נסתלקה השגת הראב"ד ז"ל מלבד מ"ש מרן ז"ל והרב לח"מ. ומ"ש שראיתי חיל פלוני המלך והם כיוצאי מצרים וכו' לא ידעתי למה שינה מלשון המשנה דקתני כיוצאי מצרים סתמא בין במתני' דשבועות בין בנדרים ואולי דרצה להשמיענו אגב ארחיה דאף שהוא מציין הדבר שאומר של פלוני דמינה אנו יודעים בודאי שאינו כן שהרי אנו מכירים בחיל של מלך זה שאינו מגיע לזה המנין בעולם אפ"ה כיון שלא נתכוון אלא דרך גוזמא אין בו איסור וחומה גבוהה דכתב רבינו ג"כ הוא על פי הפסוק ערים גדולות ובצורות בשמים שהוא דרך גוזמא ואינו לא שוא ולא שקר כמבואר אלא דלפ"ז ק"ק לישנא דגמרא א"ל רבינא לרב אשי ודילמא האי גברא קינא דשומשמני חזא ואסיק להון שמא עולי מצרים ושפיר משתבע וכו' ואם איתא דאף חיל פלוני המלך קאמר היכי פריך דדילמא קינא דשומשמני חזא וי"ל דלא פסק רבינו כן אלא לפי המסקנא דתירץ לו רב אשי כי משתבע אדעתא דידן משתבע ואנן לא מסקינן נפשין אשומשמני וכו'.

אכן מאי דקשה טובא על רבינו למה השמיט ההיא דאם לא ראיתי נחש כקורת בית הבד דקתני במתני' דנדרים דף כ"ד ובשבועות דף כ"ט ובגמרא מפרש דבגבו טרוף קאמר ובפי' המשנה כתב רבינו וז"ל ואמרו כקורת בית הבד ר"ל כתבניתה וכצורתה והוא תבנית שאינו מצוי בנחשים כמותה אבל בגודל הגוף מצוי ואין בו שבועת שוא וכו' ע"כ וכיון שכן היה לו לכתוב הדין ולפרש דאם נתכוון לגודל הגוף אינו שבועת שוא דהא הוה בשני דשבור מלכא כדאיתא בגמ'. ובפ"ה הל' כ"א העתיק דין גמל פורח באויר האמור במשנה דשבועות והשמיט חלוקא דנחש כקורת בית הבד ויותר תמהתי על מרן הקדוש שלא נרגש מזה לא בפרקין ולא שם בפ"ה גם במפרשים ופוסקים ז"ל לא ראיתי מי שנתעורר בזה ולא ידעתי מהו אם לא שנאמר דלא הזכירו משום דמילתא דפשיטא הוא דאם נתכוון לגודל הרי אפשר ששבועתו אמת ואם נתכוון לגבו טרוף הוי שקר וכזב ונלמד במכ"ש מראה גמל פורח באויר שכתב בפ"ה וכבר ידוע מ"ש הר"ן ז"ל שם דהך חלוקא דקורת בית הבד השנויה במשנה אינה משום הבאי וכו' ובזה תתורץ תמיהת התוס' במתניתין דשבועות עיין עליהם: