מעשה רקח על הלכות שבועות ג:ג

וצריך הנשבע באונס וכו'. ק"ק דמאי איריא אונס אפילו בלא אונס כבר פסק רבינו בפרק הקודם הל' י"ב שאם נשבע שלא אוכל היום ואכל והתרו בו ואמר לא היה בלבי אלא שלא אצא היום וכו' ה"ז אינו לוקה ע"כ אם כן ה"נ דכוותה ומאי איריא אונס וי"ל דהכא לכתחילה קאמר דצריך הוא לחשב כך כדי לימלט כל מאי דאפשר משבועת שקר ודבר זה תקנת חז"ל היא כדי שלא ינהגו קלות ראש בשבועות אבל מן התורה כיון דחז"ל דרשו האדם בשבועה לאפוקי אנוס א"כ כל אונסא רחמנא פטריה ודאי דשרי. ותדע דבנשבע ונאנס אח"כ פטרו רבינו לגמרי כמ"ש בראש הפרק ומה שהתיר רבינו לעיל אינו אלא בדיעבד ודרך טעות ואילו הכא לכתחילה קאמר וע"ע בס' בית דוד ז"ל יו"ד דף ס"ט ועוד יש נפקותא אחרת כשהשביעו האנס וא"ל על דעתי אני משביעך א"נ כשנשבע הוא עצמו וא"ל לאנס על דעתך אני נשבע דאז לא מהני שום תנאי כמ"ש רבינו שם הל' ט"ו ואפ"ה מהני ליה תנאה לגבי אנס מהטעם האמור וכדברי מרן ז"ל ועיין מ"ש בזה פ"ד דנדרים הל' א':