מעשה רקח על הלכות שבועות יא:יב

ת"ח לכתחילה משביעין אותו מיושב ותפלין בידו. פשטן של דברים דבין מיושב ובין בתפלין שניהם לכתחילה וקשה קצת דבגמרא לא משמע הכי דאיתא התם ריש פרק שבועת הדיינין שבועה מעומד ת"ח מיושב שבועה בס"ת ת"ח לכתחילה בתפלין ע"כ. ומדכתב תיבת לכתחילה בתפלין דמשמע דמיושב לאו לכתחילה הוא אלא בדיעבד ורבינו כתב תיבת לכתחילה בין תפלין בין מיושב ואם נאמר דמדקתני שבועה מעומד ע"כ לכתחילה היא וכיון שכן כי קתני ת"ח מיושב הכוונה ג"כ לכתחילה מעתה כי קתני תו שבועה בס"ת מוכרח ג"כ דלכתחילה קאמר וכיון שכן למאי אצרוך לומר ת"ח לכתחילה בתפלין לימא ת"ח בתפלין כדקתני באידך ומינה משמע דאף לכתחילה קאמר (וזו נראית סיוע לסברת הי"א שהביא הרב ב"י סימן פ"ז דאף ת"ח בפעם הראשונה דוקא ומכאן ואילך הרי הוא כשאר כל אדם דנראה דמפרשים תיבת לכתחילה כאלו אמר בתחלה) ואיך שיהיה מכיון שראיתי לרבינו שפסק דאף בשאר העם התפלין מיושב דינן שוה דבדיעבד מהני כמ"ש לעיל מעתה מוכרח שהוא ז"ל נקיט מילתא דתלמודא דקאמר לית הלכתא כוותיה דרב פפא דהא נקיט חפצא בידיה ור"פ סתם קאמר דמשמע אף בשאר בני אדם. מעתה כיון דקרא לה חפצא כשם שקורא לס"ת משמע דשוין הם וכיון שכן בהכרח דהת"ח דעדיף משאר בני אדם ואפילו לכתחילה קאמר ותיבת לכתחילה בהכרח צ"ל דאשניהם קאי בין אמעומד בין אתפלין והזכירו גבי תפלין כי היכי דלא נטעי דכי היכי דאברהם אבינו ע"ה אף שהיו לו מצות אחרות כמ"ש ז"ל אפ"ה לא השביע את אליעזר אף שהיה ת"ח כמ"ש ז"ל מפסוק בן משק ביתי הוא דמשק אליעזר לא בחר אלא במצוה היותר חביבה עליו ומכח זה היה אפשר לומר דאף הת"ח לכתחילה צריך הוא המצוה היותר חביבה שהוא הס"ת קמ"ל. א"נ י"ל דתיבת לכתחילה דנקט היינו כלפי דברי ר"פ ודו"ק: