מעשה רקח על הלכות שבועות א:ג

נשבע אחת וכו'. הנה ידוע מ"ש מרן ז"ל דרבינו נראה דאתי דלא כמאן בשבועות דף כ"א וכן הקשה הרב לח"מ ז"ל. ומרן בשם הריב"ש ז"ל תירץ דרבינו פסק כרבין וס"ל דכי קאמר דעובר בבל יחל הכוונה דאף בבל יחל קאמר וכו' ע"כ ומהרש"ך ח"ג סי' ס' הוסיף נופך משלו מדלא קאמר רבין ואזהרתיה מלא יחל משמע דגם בל יחל קאמר. ובס' צרור החיים הביא משם החכם השלם כמה"ר מנחם כהן דוויך ז"ל שחלק על הריב"ש ומרן ומהרש"ך בדברים שאין די בא"ר להפיל דברי הגאונים ז"ל והוא ז"ל בנה בניינים אחרים לאין צורך כי דברי הריב"ש ז"ל נכונים וקיימים ומרן ז"ל הביא קיצור דבריו שמתוכם אין להקשות עליו ולא מידי כמבואר למעיין ואין להאריך. לבד זה אומר דיש פנים מאירות כדברי הריב"ש ז"ל ולומר דכי קאמר רבין א"ר ירמיה א"ר אבהו א"ר יוחנן אוכל וכו' עובר בלא יחל דאף בלא יחל קאמר דהא כי מייתי לקמיה לשוא לשוא ב' פעמים אם אינו ענין לשבועת שוא תנהו ענין לשבועת שקר וה"ד אלימא שבועה שלא אוכל ואכל לאו שיש בו מעשה הוא ואלא דאמר שבועה שאוכל ולא אכל הא אר"י דאינו לוקה דהוי לאו שאין בו מעשה וכו' ע"כ הרי דר"י גופיה ס"ל דאוכל ולא אכל עבר אשבועת שקר ולא אצטריך קרא לרבויי ובדיוק גמור נקט חלוקת דאוכל דעבר בבל יחל ולא קאמר אזהרתיה מלא יחל דאמר ר' אבהו גופיה דא"א ללקות בו משום דהוי לאו שאין בו מעשה ומש"ה לא אמר ואזהרתיה דהוה משמע דלקי ומש"ה לא הזכיר פסוק דשקר דכיון דלא לקי מה לי לאו אחד מה לי תרי דבשלמא אי הוה לקי הוה אשמועינן ריבותא לענין ההתראות אבל כיון דלא לקי רצה להשמיענו חידוש דמלבד הלאו דלא תשבעו בשמי לשקר עבר ג"כ בלאו דלא יחל. אך מאי דהוקשה לי אני הצעיר דאמאי לא הזכירו בגמרא הלאו דביטוי דכתיב ביה להרע או להטיב (כאן חסר מחמת שבלה) והיינו שבועת שקר ותו ק"ל ממתניתין דקתני שבועות שתים שהן ארבע שאוכל ושלא אוכל שאכלתי ושלא אכלתי וכו' ור' ישמעאל דפליג אר' עקיבא במתני' דלקמן דאינו חייב לשעבר על העתיד דהיינו אוכל ולא אוכל חייב דקרא כתיב להרע או להטיב ופסוק זה לא הזכירו בגמ' כלל ויש להתיישב: