מעשה רקח על הלכות נזירות ט:ה

המפריש בהמה בעלת מום וכו'. שם דף כ"ו א"ר הונא אמר רב ל"ש אלא מעות אבל בהמה הרי היא כמפורשת א"ר נחמן הא דאמרי בהמה הרי היא כמפורשת ל"ש אלא תמימה אבל בעלת מום הרי היא כסתומה אבל נסכא לא ורב נחמן בר יצחק אמר אפילו נסכא אבל סואר של קורות לא וכו' ע"כ ופי' רש"י אבל בהמה הרי היא כמפורשת משום דאית ביה היכרא דהך דהויא נקבה לצורך חטאת והאי דהוי זכר עולה והאי דהוי איל בן שתי שנים לצורך שלמים וכו' ע"כ והתוס' ז"ל הקשו על זה והכריחו דעל כרחך איירי בבהמה דלא חזיא לנזיר כגון שלשה פרים או שלשה שעירים דבנזיר איל וכבש וכבשה הוא דאיכא וכו' ע"כ. ורבינו דלא הזכיר הא דבהמה הרי היא כמפורשת נראה שהוא מפרשה כפי' רש"י ומשום דמילתא דפשיטא היא לכך לא הזכירה דאילו לפי' התוס' הו"ל להזכירה עכ"פ דאף שאינן ראוין לקרבן נזיר אפ"ה הוו כמפורשין ורבותא היא עכ"פ דאין לומר דרבינו מפרשה בבהמה אחת לחודה דלא כרש"י ודלא כתוס' דאפושי פלוגתא הוא והשתא רבינו שפסק דנסכא או כלי הרי הן כסתומים מכח שהבין דבהמה הרי היא כמפורשת דהיינו שייחד השלש קרבנות עצמן מעתה בעלת מום ונסכא וסואר של קורות הרי הן כסתומין וכפשט דברי רב ונראה דהיינו טעמא משום דבמסקנא דגמרא אסיקו דבהמה בעלת מום למאי חזיא לדמי היינו מעות ע"כ וכיון שכן כל מילתא דחזיא לדמי היינו מעות כן נראה לענ"ד בדעת רבינו.

ומ"ש בספרי רבינו

או כלים בנ"א כת"י או של כלים ולפי נוסחא זו אפשר שהוא מפרש דסואר של קורות שאמר בגמ' לדוגמא בעלמא נקטיה ועיין להרב לח"מ שכתב דרבינו ס"ל כהתוס' דבסואר של קורות יש לחוש לשהייה וכו' ע"כ. וכבר הוכחנו דרבינו אינו מפרש כפי' התוס' וההיא דשהייה לשיטתייהו אזלי כמבואר בדבריהם עיין עליהם: