מעשה רקח על הלכות נזירות ז:ו

ואין עצם כשעורה מטמא באהל. ט"ס הניכר הוא דמשמע דאם הוא עצם שלם ויותר מכשעורה מטמא באהל וזה אינו כמ"ש רבינו פ"ב דטומאת מת הל' י' ובנ"א ראיתי שכתוב ואין עצם אחד מטמא באהל וכן נראה מדברי מרן ז"ל ומ"ש בס"ה ועל אחת משתים עשרה וכ"כ בנ"א לא הבנתי מאי קאמר דאי קאי האלו י"ב טומאות שאין הנזיר מגלח עליהם הו"ל לכתוב כן בתחילת דבריו או בסוף לשונו. והקרוב אלי דודאי ט"ס הוא ועיין לרבינו רפי"ג דט"מ ומ"ש או שנטמא ברביעית דם וכו' מהמשנה שם וקים להו לרבנן דברביעית אינו מגלח ובחצי לוג מגלח כמ"ש לעיל הל' ב':