מעשה רקח על הלכות נזירות ו:טו

נזיר שנטמא טומאות הרבה וכו'. עיין מ"ש מרן ז"ל דהני תרתי מתנייתא מיתוקמו שפיר אליבא דחכמים וכו' ע"כ. וקשה דמההיא דנזיר שנטמא טומאות הרבה אינו מביא אלא קרבן אחד דלא אתיא כרבי משום דהויא טומאה אריכתא ומההוא טעמא גופיה לא אתיא כחכמים וכן הקשה הרב לח"מ ז"ל. ולענ"ד נראה דמצי אתיא בין כרבי בין כרבנן לדעת רבינו שהרי פסק פ"ה הל' ט"ז שאם נטמא למת פעמים הרבה לוקה על כל טומאה וטומאה וכיון שכן אף דלגבי הקרבן במנין הימים הו"ל טומאה אחת מ"מ כיון דלגבי המלקות שמתחייב על כל פעם ופעם שנטמא קרי ליה טומאות הרבה וגם לפי מה שהכריח הרב לח"מ ז"ל גבי לילה אי הוי מחוסר זמן דאמרינן הא בהא תליא וכו' י"ל דאף דאין נזירות טהרה חלה אלא עד יום השמיני וכשחזר ונטמא בשמיני הרי באת שעה שראויה להביא בה קרבן ס"ל להחכמים דכי הקריב חטאתו חלו עליה למפרע הטומאות שנטמא בבקר ומש"ה קרי להו טומאות הרבה ודו"ק: