מעשה רקח על הלכות נזירות ג:טו

האומר הריני כשמשון וכו'. ידוע כמה נתחבטו גאוני עולם בדברי רבינו שנראין הפך דברי הגמרא ודברי רבינו ג"כ נראין דסתרי אהדדי שכאן כתב הריני כשמשון וכו' דמשמע דאי לא אמר להו לכולהו אינו נזיר ולעיל כתב דהוי נזיר. ואם כי צעיר אני תורה היא ונראה לענ"ד דרבינו מפרש לה למתני' אף באומר הריני נזיר כשמשון כבן מנוח וכו' דאם יאמר הריני כשמשון לחוד אין ס"ד שיהיה נזיר בסתמא דכמה שמשון איכא בשוקא ופריך תלמודא למה ליה למתני כל אלין ומתרץ דאי אמר כשמשון הוה אמינא שמשון אחרינא כלומר אפילו שיאמר הריני נזיר כשמשון יכול לטעון לאיש אחר נתכוונתי וכו' א"נ י"ל דמתני' וגמרא כפשוטן באומר הריני כשמשון סתמא וקאמר תלמודא דאי אמר הריני כשמשון לחוד אינו כלום דאין כאן נזירות כלל וכו' ומינה דאי אמר הריני נזיר כשמשון הוי נזיר אלא שאם טוען לאיש אחר נתכוונתי אינו נזיר דפיו ולבו שוין בעינן ולפ"ז רבינו פסק תחילה דאם אמר הריני נזיר כשמשון הוי נזיר ואם אמר לאיש אחר נתכוונתי אינו נזיר ושוב הביא לשון המשנה שאם הזכיר כל הפרטים הוי נזיר גמור שהרי אלו הפרטים לא נמצאו באיש אחר זולתו ומינה דאם אמר כשמשון כבן מנוח דיתכן שאיש אחר ששמו כך אינו נזיר כיון שלא הזכיר הפרטים העיקרין וגם לא הזכיר הריני נזיר ודאי דמסתמא אינו נזיר וכן נמי בדין שמואל הרמתי שהצריך רבינו שיאמר כולם הן הכי נמי שאם לא אמר כולם שלא הזכיר דברים שיתכנו בשופי באיש אחר אינו נזיר (אלא אם כן יאמר שנתכוון לנזירות ודאי) וסברה זו הזכירה הרא"ם ח"א סי' נ"א אלא שהוא חלק עליה עיי"ש ובפרט שמצא בנ"א בדברי רבינו הריני נזיר כשמשון בן מנוח כבעל דלילה וכו' אשר זה מורה שרבינו אינו מחלק בזה וגם אני הצעיר מצאתי כן להסמ"ג והרב קרית ספר ז"ל עיין עליו וכ"כ בנ"א כת"י ועיין להרב לח"מ ושו"ת מהריט"ץ סי' קצ"ד: