מעשה רקח על הלכות נזירות ב:ה

האומר הריני נזיר וכו'. כבר מרן ז"ל כתב ליישב דעת רבינו דגירסא אחרת היתה לו בגמ' והוא מוכרח אך אכתי קשה במ"ש רבינו הרי חבירו נזיר מיד דמי הכריחו לפרש כן ולמה לא פי' כפי' רש"י דאנפשיה היינו שיהיה לו בן ומכ"ש דקשה לשמוע שיהיה הלמד חמור מן המלמד דהרי הנודר לא קבל עליו נזירות להדיא אלא כשנולד לו בן ואם לא נולד לו או שנולד לו בת או טומטום או אנדרוגינוס אינו נזיר כמ"ש רבינו פ"א הל' י"ז ואיך יחול נזירות גמור להמתפיס. ועוד דקי"ל ספק נזירות להקל כמ"ש רבינו אח"ז ואפשר שרבינו דייק לה מלישנא דתלמודא אדיבוריה משמע או אגופיה משמע ורש"י פי' דאדיבוריה היינו שיהיה לך בן ואגופיה היינו שיהיה לי בן וכו' ואינו מוכרח שהרי תיבת אדיבוריה תתפרש בין שיהיה לך בן בין שיהיה לי בן דהיינו בדיבורו ממש ומכח זה נייד רבינו ז"ל מפי' רש"י ומפרש אדיבוריה ע"ד שיהיה לו בן כנזכר או אגופיה דהיינו שמקבל עליו נזירות גמור מעתה ומעכשיו וקאי אתחילת דברי הנודר שאמר הריני נזיר וכיון שדרכו של רבינו לפסוק כאת"ל הוכרח לפסוק דה"ז נזיר מיד משום דאין כאן אפילו ספק ובנ"א כת"י קדמון נמחק כל זה הדין ואולי שהוא ט"ס: