מעשה רקח על הלכות נזירות ב:יד

כיצד האב וכו' ושתק הבן. פשט הלשון משמע דשתיקתו תכף מהני לקבל הנזירות אבל אם התחיל לנהוג הנזירות ושוב מיחה לא מהני אמנם ממ"ש בדין הבא לא רצה הבן וכו' שהרי נעשה מעשה שגילו דעתם שלא רצה הוא או קרוביו בנזירות זו וכו' מדקדוק הלשון שכתב בנזירות זו יש לכוין דאף שכבר התחיל בנזירות יכול הוא או קרוביו למחות דאל"כ לימא שלא רצה הוא או קרוביו בזה וזו היא דעת רש"י ז"ל שכתב בפי' שאפילו ביום אחרון יכולים למחות אמנם התוס' ז"ל כתבו שם דדוקא כשמיחו מיד כששמע [אבל] אם לא מיחו ושוב לימים מיחו אין בכך כלום ע"כ. אך ראיתי לרבינו בפי' המשנה שכתב וז"ל וכל זמן שחל עליו הנזירות והתנהג בו אינו יכול לא הוא ולא קרוביו לבטלו אח"כ וזה יתכן אצלי עכ"ל. והנה התוס' ז"ל הביאו התוספתא דקתני בהדי הני או שהביאו שתי שערות והא דלא תני במתניתין משום דשתי שערות מבטלות הנזירות אף אחר שהתחיל כבר למנות כמה ימים מנזיר אבל הני דהכא היינו בתחילת שמיעת הנזירות וכו' ע"כ. ולכאורה היה נראה שרצו להסתייע מזאת התוספתא ובפ"ג שם תני גילח או שהביא שתי שערות ולשון זה מכוון יותר לסברת רש"י ז"ל כמבואר אכן האמת יורה דרכו שלא הזכירו זאת התוספתא אלא להכריח דמתניתין ס"ל דהמחאה צריכה להיות דוקא קודם שיתחיל הנזירות ולכך לא הביאה הך דשתי שערות ולשיטתייהו אזלי שכתבו לקמן דף ל' ד"ה ה"ג וכו' שהרי נזירות אביו מתבטל אחר הבאת הסימנין וכו' ע"כ. אף שמדברי רש"י שם נראה קצת דלא ס"ל הכי ולדעת רבינו סתומא בזה עיין להתוס' יו"ט ז"ל פ"ד דסוטה משנה ה' ומ"מ נראה לענ"ד דלכו"ע יתכן שאף אחר שהתחיל הנזירות ואפילו אחר כמה ימים יתבטל וכגון שקרוביו לא נרגשו בדבר אלא אחר כמה ימים דכיון שהטעם הוא משום דהלכה היא בנזיר ואפשר דהוי משום נוול כמ"ש בגמרא דריש לקיש מעתה כל שביום שמיעתן מיחו יש לומר דמחאתן מחאה אף שכבר התחיל וא"כ הוא אתי בדיוק מ"ש רבינו כנזירות זו כנ"ל: