מעשה רקח על הלכות נזירות א:יג

האומר הריני נזיר ע"מ וכו' מפני שהתנה ע"מ שכתוב בתורה. הקשה הרב לח"מ ז"ל דל"ל האי טעמא תיפו"ל משום דאפי' לא הזיר אלא מאחד חייב בכולן ובגמ' לא הוצרכו להאי טעמא אלא לר"ש דאמר עד שיזיר מכולן וכו' עכת"ד. ולענ"ד אין כאן קושיא דהכא כיון דאמר ע"מ הו"ל כקבל הנזירות ע"מ כן דוקא ולכך אתינן עליה מטעם מתנה עמ"ש בתורה וזה אף לרבנן מטעם האמור תדע עוד דתניא ברייתא סתמא התם ויהיב האי טעמא להדיא משמע דככ"ע אתיא או אליבא דהלכתא מיהא וכן פירשו רבינו שם בפי' המשנה והרע"ב ז"ל ופשוט הוא. שוב ראיתי גם להתוס' ז"ל בכתובות דף נ"ו ע"א שהבינו כן עיין עליהם: