מעשה רקח על הלכות אישות ז:ח

ה"ז מקודשת מספק. פסק כרבא התם דף ע"ד אכן בגמר' אמרו כן אמתניתין דקדשה סתם וכנסה סתם אבל בקדושין לבד מנ"ל לרבינו דמקודשת מספק ומר"ן בשם הר"ן ז"ל כתב דחשש רבינו דילמא כי אמרינן קדשה סתם וכנסה סתם דבעיא גיטא ה"ה לקדשה סתם בלבד. דכי נקטי' לה בכנסה סתם לריבותא דאין לה כתובה וכו' ע"כ ונראה דרבינו הוציאו מדתניא התם הלכה אצל חכם והתירה מקודשת ופי' רש"י הלכה אחר הקדושין אצל חכם ע"כ וק' דמה חידש רש"י ז"ל פשיטא דאחר הקדושין קאמר (משום דחכם עוקר הנדר מעיקרו) דאילו קודם הקדושין אינו מעלה ואינו מוריד כיון דבעת הקדושין לא נמצאו עליה נדרים כלל אלא נראה דכוונת רש"י ז"ל לאפוקי דלא בעינן שכנסה נמי אלא כיון שקדשה והלכה אצל חכם נתקיימו הקדושין ומ"ש בגמר' לעיל מינה קדשה סתם וכנסה סתם לאו דבעינן תרתי דוקא דהא ע"כ דינא דמתניתין נקיט והתם אין לנו לשון זה אלא ע"כ בלשון קצרה דבר ונקט לשון קדושין וכתובה לדיוקי דהא גיטא בעיא וכו' אך יותר מבואר מצאתיו בירושל' שם שאמרו אמתניתין דאם נמצאו עליה נדרים אינה מקודשת דאסורה להנשא בלא גט שלא תלך אצל הזקן ויתיר לה את נדרה וקדושין חלין עליה למפרע ונמצאו בניה באים לידי ממזרות ע"כ והיינו מקודשת מספק שאמרו בגמ' דידן וע"כ אפילו אחר קדושין גרידי קאמר שאם נאמר שתצא בלא גט כלל הרי אפשר שתתיר את נדרה ותנשא לאחר ובניה ממזרים מן השני וכיון דתלי טעמא בבניה ממזרים מה לי כנסה ומה לי לא כנסה כיון שחלו קדושי ראשון הרי קדושי שני בטלין מעצמן בהכרח והבנים הן ממזרים ובהכי ניחא נמי דרבינו לא חילק בדין הלכה אצל חכם וכו' בין ידע הבעל קודם שתתירם ללא ידע כמ"ש התוס' והרא"ש מההכרח דמתני' קתני סתמא דאינה מקודשת והיינו ע"כ משום דמיירי בשידע הבעל קודם שתתירם אמנם מזה הירושלמי לא מוכח הכי אלא דמתניתין דקתני אינה מקודשת היינו ודאי קדושין משום דאפשר שתתירם ודע שכתב הרא"ש ז"ל דהא דאדם אינו חושש שתתבזה אשתו בב"ד בהא היינו טעמא משום דאין בדבר כ"כ ביזוי שיכולה להביא ג' הדיוטות אצלה ויתירו לה: