מעשה רקח על הלכות אישות ו:יב

אבל אם התנה עליה וכו'. נשאל הפר"ח ז"ל בסוף מים חיים סי' ו' על מי שקדש אשה ע"מ שאם תפול לפני יבם שתחלוץ אי הוי מתנה עמ"ש בתורה או לא והשיב ז"ל דהוי מתנה עמ"ש בתורה כיון דמן התורה מצי לחלוץ או ליבם והביא ראיה מההיא דפ' הזרוע דכהן שמכר פרה לישראל ע"מ שהמת' שלו אינו תנאי משום דמן התורה יכול ליתנם לכל כהן שירצה וא"כ הוי מתנה עמ"ש בתורה וה"נ דכוותה ע"כ ושמעתי שהק' עליו למה לא הביא ראיה גמורה מההיא דקידושין דף י"ט המוכר את בתו ופסק ע"מ שלא לייעדה נתקיים התנאי דברי ר"מ וחכ"א אם רצה לייעד מייעד מפני שהתנה עמ"ש בתורה וכו' וקי"ל כחכמים ולעד"ן שרצה הרב להביא ראיה מדבר שהלשון עצמו אינו דבר היפך התורה משא"כ ע"מ שלא לייעד דהלשון עצמו מנגד מ"ש בתורה. עוד נראה דלא רצה להביא מהך דייעוד שלא לתת מקום לבע"ד לחלוק ולומר דשאני התם שיתקיים תנאו בהכרח בלי חידוש שהרי בסוף שש יתחייב לפדותה שהרי הפקיע כחו מליעדה משא"כ גבי חליצה דאינו מוכרח קיום התנאי שהרי אם לא ימות או ימות אחיו אין כאן קיום התנאי כלל ומצד זה הוה אמינא דאין זה מתנה עמ"ש בתורה ולזה הביא מההיא דע"מ שהמתנות שלו דהיא היא דאם לא ישחוט הבהמה או ימכרנה או תמות אין כאן קיום תנאי: