מעשה רקח על הלכות אישות כד:יא

ואלו הן הדברים וכו'. הרבה יש לדקדק בדברי רבינו בחלוקות אלו דבפרק המדיר תנן להך מלתא ואחלוקא דיוצאת וראשה פרוע דקתני מתניתין דהוי דת יהודית פריך ראשה פרוע דאורייתא הוא דכתיב ופרע את ראש האשה ותנא דבי רבי ישמעאל אזהרה לבנות ישראל שלא יצאו בפרוע ראש ומתרץ דאורייתא קלתה שפיר דמי דת יהודית אפילו קלתה נמי אסור ופי' רש"י קלתה סל שיש לו מלמטה בית קבול להולמו בראשה וכו' ע"כ וקשה דא"כ אמאי לא תני לה בהדי הנך דעוברת על דת משה דכולהו הוו מדאורייתא ליתני נמי יוצאה וראשה פרוע דהוי נמי דאורייתא לפום הך דרשא דבי רבי ישמעאל ואולי י"ל דהנך דתני במתניתין כלהו כתיבי להדיא באורייתא מאכילתו שאינו מעושר ומשמשתו נדה ולא קוצה לו חלה ונודרת ואינה מקיימת משא"כ הך דיוצאה וראשה פרוע דאף דהוי דאורייתא לא כתיבה להדיא כי הנך וכן יש לדקדק מדברי רש"י ז"ל שכתב אמתניתין ואיזו היא דת יהודית שכתב דת יהודית שנהגו בנות ישראל ואע"ג דלא כתיבה ע"כ כלומר דאילו עוברת על דת כתיבה להדיא וכיון שכן קשה על רבינו שהזכיר יוצאה בשוק ושער ראשה גלוי כעוברת על דת משה ולא עוד אלא שהזכירה בראשונה תו קשה למ"ש הה"מ ז"ל דדברים שאינן מעושרים שכתב רבינו היינו במעשר בזמן הזה שהוא מדבריהם וקשה דשם זה דעוברת על דת משה לא נאמר אלא על הדברים הכתובים בתורה הן אמת שהה"מ ז"ל הוכרח לפרש כן מכח מ"ש רבינו אצ"ל וכו' אלה דברים וכו' ועוד כתב ופלוני חכם טיהר לי את הכתם וידוע דכתמים אינן אלא מדרבנן וכמ"ש רבינו פ"ט דא"ב ולשון הגמרא הוא פלוני חכם טיהר לי את הדם דמשמע דם נדות גמור ואם באנו לדקדק בדבר כיון שמהגמרא לא משמע לן דיוצאה שלא בכתובה אלא העוברת על דת משה דהיינו דבר שמפורש בתורה או לפחות שיהא מן התורה כגון ראשה פרוע מנא ליה לרבינו להעמיס על האשה ולהפקיע ממונה ולאוסרה על בעלה אפילו בדבר שאינו אלא מדרבנן וחז"ל לא חשו אלא לדבר שהוא מן התורה או שיש בו פריצות ודרך זנות או חציפות כאותן ששנינו במשנה והגם שיכולים אנו לומר דס"ל לרבינו דאנך דקתני מתניתין אנהו ואביזרייהו קאמר אף שאינן אלא מדרבנן כגון כתמים ומעשר בזמן הזה מ"מ קשה דלמה תצא זאת מלפניו כנז"ל. והיותר נלע"ד דהה"נ דבהאכילתו איסורין דרבנן אין דינה לצאת בלא כתובה ומ"ש אצ"ל שקצים ורמשים ונבילות אלא דברים שאינן מעושרים הכוונה כמ"ש הה"מ ז"ל בדרך שני דבמעשר דאורייתא קאמר ומשום דבמעשר אפשר לו לבעל להפריש ולא יסמוך עליה וכו' ומ"ש שהחכם טיהר לה את הכתם אפשר דרבינו גריס הכי בגמרא וכגירסת הירושלמי והרי"ף והרא"ש אף דהטור סי' קט"ו הזכיר דם וא"כ צ"ל דהחמירו ג"כ בכתם אטו נדה גמורה ולא רצו לחלק משום חומרא דנדה ומינה דבשאר איסורין שאינן דרך אכילה כגון ביעור חמץ או שריפתו א"נ עירוב לשבת או לי"ט וכיוצא שצוה עליה והיא לא עשאתן דאין דינה לצאת בלא כתובה כלל עיין להרב חלקת מחוקק וב"ש שם וה"ט דקפדינן טפי בדבר אכילה כמ"ש חז"ל אין הקב"ה מביא תקלה אפילו על ידי בהמתם של צדיקים והיינו בדבר אכילה דוקא כמ"ש התוספות ז"ל ע"ע ולא נתבאר בדברי רבינו כאן אם בפעם הראשונה לבד שעוברת על אחת מאלו דינה חרוץ לצאת בלא כתובה או ביותר מפעם אחת אך ממ"ש לקמן דין י"ד דצריכה עדים והתראה נראה דאפילו בפעם ראשונה קאמר ועיין להרא"ש והר"ן ז"ל:

יוצאת לשוק ושער ראשה גלוי. מדשינה לשון המשנה דקתני יוצאת וראשה פרוע משמע דר"ל דאפילו מקצת שערה מגולה קאמר ואף דמפשט הפסוק משמע דכל הראש קאמר מדכתיב ופרע את ראש האשה שאני הכא דיוצאת לשוק שהוא מקום שהרבים בוקעים בו וחמיר טפי:

או שנודרת וכו'. הטעם בגמרא משום דבעון נדרים בנים מתים ולפ"ז צ"ע באשה שאינה בת בנים מה דינה ובפסקים וכתובים סי' ס"ח נסתפק בזה ע"ע אך לעד"ן דלא חילקו חז"ל בגזירתם וכההיא דאמרינן פרק אלמנה ניזונת (כתובות דף ק"א) גבי קטנה היוצאת בגט דצריכה להמתין שלשה חדשים אע"ג דליכא לספוקי במעוברת דלא חילקו חכמים בתקנתן בנשואות וכמ"ש רש"י ז"ל שם:

והיאך יודע דבר זה וכו'. נראה כמ"ש הפוסקים ז"ל דבאינה מכחשת אותו קאמר ותדע עוד דרבינו העתיק נוסחא זו פלונית הפרישה לי חלתה אף דבגמרא אמרו פלוני גבל וכו' ואם אין איך נאמין לאשה זו יותר מזו אם מכחישות זו את זו: