מעשה רקח על הלכות אישות כג:ט

וכן אם נפלו וכו'. שם ההיא איתתא דנפלו לה ד' מאה זוזי בחוזאי אזל גברא אפיק שית מאה זוזי ואייתי ארבע מאה זוזי בהדי דקא אתי אצטריך ליה חד זוזא אפיק מנייהו אתא לקמיה דרבי אמי א"ל מה שהוציא הוציא ומה שאכל אכל אמרו ליה רבנן הני מילי דקא אכל פירא האי קרנא קא אכיל והוצאה היא א"כ הו"ל הוציא ולא אכל ישבע כמה הוציא ויטול ע"כ ומזה נתבארו דברי רבינו אך עיקר הדין דהיינו שאכל מן הקרן עצמו והוציא יותר מה דינו לא הזכירו רבינו והה"מ כתב שהוא מתבאר ממ"ש ולקח קרקע ואכל פירותיו ע"כ. ולא ידעתי איך הוא נלמד ומכ"ש דיש מקום לטעות בדבר דאיך יטול והרא"ש ז"ל כתב דשמין כמה שוין ת' זוזי שהם עתה בכאן ממה שהיו שוין כשהיו בי חוזאי ע"כ. וזה היה צריך רבינו לבארו והרב"י א"ה ספ"ח הביאו בש"ע להדיא וכפלו בסעיף י"א וי"ב ע"ש:

ואם ההוצאה יתירה וכו'. א"ל למה אין שמין לו כאריס וכדין שירד לתוך שדה חבירו שלא ברשות אם השדה עשויה ליטע שמין לו כאריס ה"נ אם היתה שדה עשויה ליטע אמאי אין שמין לו כאריס וכתבו רבינו בדין שאח"ז ותירץ הר"ן ז"ל דכיון שהוא אוכל פירותיהם ולא היא הו"ל לגבי דידה כאילו אין עשויה ליטע משא"כ גבי קטנה שכתב רבינו לקמן וע"ש בהר"ן ז"ל: