מעשה רקח על הלכות אישות כג:ח

הבעל שהוציא וכו'. כתובות דף ע"ט משנה המוציא הוצאות על נכסי אשתו הוציא הרבה ואכל קמעא קמעא ואכל הרבה מה שהוציא הוציא ובגמרא וכמה קמעא א"ר אסי אפילו גרוגרת אחת והוא שאכלה דרך כבוד א"ר אבא אמרי בי רב אפילו שיגרא דתמרי בעי רב ביבי אובצא דתמרי מאי תיקו לא אכלה דרך כבוד מאי אמר עולא פליגי בה תרי אמוראי במערבא חד אמר כדאיסר וחד אמר בכדינר אמרי דייני דפומבדיתא עבד רב יהודה עובדא בחבילי זמורות ע"כ ופי' רש"י לא אכלה דרך כבוד מאי בכמה הויא אכילה עבד ר"י עובדא דחשבה אכילה בחבילי זמורות שהן מאכל לפילין והאכיל מהם הבעל לבהמתו וגירש את אשתו וכו' ע"כ. ויש להבין תחילה אי פליג רבי יהודה אהנך תרי אמוראי או לא ואם באנו לפרשה כפשוטה משמע דלא פליג אלא דחידושא אחריתי אשמועינן דאכל דקתני מתניתין הכוונה שנהנה ותרי אמוראי לא פליגי אלא בשיעור דחד אמר באיסר וחד אמר בדינר ולא פירשו בדבריהם אי אכילה דמתני' דוקא אכילה או אם ר"ל הנאה דרך אכילה בין לאדם בין לבהמה מעתה תקשה להרא"ש ז"ל שכתב דהלכתא כר"י וכיון דלא יהיב שיעורא לחבילי זמורות מוקמינן לה אפחות שבממון והיינו שוה פרוטה ע"כ משמע להדיא דס"ל דרב יהודה פליג בתרתי וקשה טובא דמי הכריחו לפרש כן ותו קשה דיש מקום לפרש דבריו דכיון דהחמיר על הבעל כל כך עד שוה פרוטה מעתה פליג נמי על הא דרב אסי ואם אכל גרוגרת אחת ש"פ אף שאינה דרך כבוד הרי נתחייב מדלא חילק ז"ל במסקנא דמלתא אף די"ל דבהא לא הוצרך לבאר דמי יאמר דרב יהודה פליג עלה ואיך שיהיה דבריו צריכים לי עיון מלבד שפסק לחומרא נגד הבעל שאין נראה מצד הדין כיון שהוא הוציא ההוצאות וכמ"ש הה"מ ז"ל. גם דברי רבינו בפירוש סבהמשנה תמוהים הרבה שכתב וז"ל קמעא דבר מועט ואפילו כל שהוא ע"כ וכן העתיק הרע"ב ז"ל קצרו בדברים ומה שביארו הוי הפך התלמוד דהא לקמעא דמתניתין מוקמינן לה אפילו בגרוגרת אחת בתנאי שיהא דרך כבוד ובלא זה בעינן או דינר או כאיסר או ש"פ לפחות ואיך כתבו לשון כל שהוא לבד ואין לומר דלא נחית אלא לאשמועינן פירוש קמעא דכיון דהכא אינו כפשוטו מדבעי תלמודא עלה וכמה קמעא לא הוה להו לפרשו כפשוטו ואף שיש לדחוק בדבריהם צל"ע אכן כאן בחיבורו חזר בו שהרי פסק כההיא דרב אסי ושלא בדרך כבוד פסק לקולא לגבי הבעל כיון שהוא הנתבע וכההיא דרב יהודה פסק דאפילו חבילה אחת והשכל מחייב דחבילה אחת דקאמר היינו שהיא שוה דינר או יותר דהא החידוש אינו אלא דאף שאינו דרך אכילתו אלא שהאכיל לבהמה סגי דאם נפרשהו דחבילה אחת היינו אף שאין בו שוה דינר ומכ"ש פחות ממנו יקשה טובא כמבואר. שוב מצאתי שכן דעת הראב"ד ז"ל בהשגותיו להרי"ף הובא בס' תמים דעים סי' רח"ל ושיטת הירושלמי ג"כ להקל על הבעל שפירש קמעא דמתניתין שהוא מלא מתלא ופי' שם הרב בעל שדה יהושע שהוא סל מלא תמרים ע"ע: