מעשה רקח על הלכות אישות כב:כה

עבדי נכסי מלוג וכו'. ריש פרק אלמנה לכ"ג תנן עבדי מלוג לא יאכלו בתרומה וכו' ואלו הן עבדי נכסי מלוג אם מתו מתו לה ואם הותירו הותירו לה אעפ"י שהוא חייב במזונותן הרי אלו לא יאכלו בתרומה וכו' ע"כ ובגמרא מבואר דין בהמת נכסי מלוג וכו' אכן איכא למידק אם זה שאמרו אעפ"י שהוא חייב במזונותן הוא בהחלט או דילמא דוקא כשהוא מרוצה שיעבדוהו כדרך כל הארץ אז נתחייב במזונותן בהכרח אבל אם יאמר איני רוצה שיעבדוני ואיני רוצה לפרנסם אפשר דרשאי לומר כן וגדולה מזו קי"ל דרשאי האדון לומר לעבד עשה עמי ואיני זנך אכן בנכסי מלוג אין רשאי לומר כן שהרי הוא מזיק נכסי אשתו שעל ידי כן אפשר שיברח או שיגנוב ויוכרח האדון לשלם או ימות וכן פסק רבינו פ"ט דהלכות עבדים והראב"ד ז"ל השיג עליו שם וז"ל לא נתברר לי דבר זה שאם אמר הבעל איני עובד ואיני זן יכול הוא לומר ע"כ ולכאורה דבריו מגומגמים דכיון דרבינו הוציא דינו מהמשנה יקשה קושייתו להמשנה אך יש לומר דבמשנה יכול לפרש דחייב במזונותן דקאמר ר"ל כשהוא כדרך כל הארץ שקבלם עליו והם משרתים אותו אמנם רבינו שדקדק לכתוב חייב במזונותם שעל מנת כן הכניס אותם שאם לא יזון אותם ימותו ויברחו והרי אינו חייב באחריותן ע"כ משמע קצת מדבריו שעל כל פנים חייב לזונן ולזה השיג ז"ל והנה מרן הקדוש הליץ שם בעד רבינו וכתב דאפשר דרבינו יודה בכך ולא איירי אלא באומר עשה עמי ואיני זנך כמו שכתב בתחילת הבבא עכ"ל הנה שכתב בלשון אפשר משום דיש להסתפק בדברי רבינו ואין ספק שגם הראב"ד ומרן ז"ל ראו המשנה דפרק אלמנה לכ"ג כנז"ל מעתה תמיהא לי מלתא מהרב"ח יורה דעה סי' קס"ז שכדי להליץ בעד רבינו כתב דמלתא דפשיטא היא דס"ל דאם יאמר הבעל איני נעבד ואיני זן יכול הוא ליפטר מהמזונות וכתב עוד דיש לו ראיה גמורה ממשנה ערוכה הנז"ל וכו' ע"כ. וקשה טובא חדא דאיך לא ראה דברי מרן ז"ל הנ"ל והנה הוא כתב בלשון אפשר כאשר הוא האמת דאין לנו בירור גמור והרב"ח כתבו בלשון פשיטות ומנא ליה ועוד קשה דאיך לא ראה דברי הה"מ ז"ל בפרקין שציין דינו של רבינו מהמשנה הנ"ל ועכ"ז אין לנו בירור זה דאם אמר הבעל איני זן ואיני מפרנס דיפטר מלפרנס גם הפר"ח בנימוקיו ע"ד רבינו שם בהלכות עבדים כתב דמשנה ערוכה היא כדברי רבינו ואחרי אלף מחילות גם הוא לא כוין וק"ל: