מעשה רקח על הלכות אישות כ:ו

הבת בעישור זה וכו'. שם דף ס"ט נראה שהטעם פשוט דכיון שהיא תקנת חז"ל כי היכי דקפצי עלה ואתו נסבי לה וכו' אלמוה לתקנתייהו לעשותה כב"ח ומ"מ בהרבה מקומות בטלה תקנה זו ונלע"ד מפני כמה טעמים אם מפני שבזמן הזה כל האבות משתדלין להשיא בנותיהם ובפרט כשיש בנים (שנוהגים אפילו להקדים הבנות) וגם האחים אף אחר מיתת אביהם נותנין להשיא אחיותיהם בעין יפה ואם מפני שבזמן הזה רוב עסקינו ורובא דרובא אינו אלא במטלטלין וכמ"ש התוס' והרא"ש ז"ל ואם כן נתבטלה מעצמה תקנת חז"ל בדין העישור ומיניה לאידך ומ"ש רבינו כמ"ש וכו' הוא בר"פ י"ט דמו"ל ודע שראיתי להג"מ שכתב כתב ראבי"ה שאם יטענו האחים בפירוש השביעי שלא התפיסך אבינו צררי שאז נשבעת כעובדא דרבינא דאגבייה לברתיה דרב אשי וכו' ע"כ. ואני שמעתי ולא אבין דעיקר פיטור השבועה שפטרוה חז"ל אינו אלא משום חשש צררי דלא נימא הכי בכי הא וא"כ כי טענו לה אחים מאי הוי גם הראיה שהביא מברתיה דרב אשי לא ידענא מאי קאמר דההיא מיתת דאחי הוה דאין נפרעין מנכסי יתומים אלא בשבועה כמבואר וק"ל: