מעשה רקח על הלכות אישות כ:ג

האב שמת. שם דף ס"ח ומשמע דמשעה שמת האב אומדין אומד זה לכשתנשא הבת דאם נמתין אפשר שיפסידו הנכסים ולא ימצא לה כפי הראוי וכ"כ ז"ל ויש בדבר להקל ולהחמיר דלפעמים האב קמצן עד שאין מגיע לבת אפילו העשור. כדאיתא בגמ' דס"ח מעשה ונתן לה ר' אחד מי"ב בנכסים ורבינו הקדים חלוקא דמיתת האב בלי שנשא שום בת להשיא בת אחת תחילה וכפי המשנה והגמ' הי"ל להקדים כשהשיא בת תחילה עיין בס' בתי כהונה למהרי"ך נר"ו שעמד בדקדוק זה והעמיק והרחיב בנדון זה הרבה וע"ע להכנה"ג ר"ס קי"ג ומ"ש רבינו ואם לא ידעו ב"ד אומדן דעת בנ"א כ"י כתוב אומדין דעת ובנ"א כ"י כתוב אומדין דעתו ושניהם נראה שהם ט"ס וכ"כ הרל"מ וס' ד"ד ופשוט הוא:

וכן אם השיא וכו'. שם וכר"י ודלא כרבנן דאמרי פעמים שאדם עני והעשיר דהיינו שנשתנה דעתו ונראה ודאי דאם גילה דעתו שאינו רוצה ליתן לזו כמו שנתן לאחרת לא יתנו דעד כאן לא פליג ר"י ארבנן אלא בסתמא אבל בגילוי דעת כ"ע מודו כ"כ מהר"י בי רב סי' קמ"ה ע"ש. ודע דנדוניית הבנות קודמת לירושה אף שמפקיעה לגמרי וכ"כ הר"מ מטראני ח"א סי' רמ"ז ע"ש: