מעשה רקח על הלכות אישות כ:יג

נשאת הבת וכו'. שם ומבואר עוד שאם נשאת בנערות וניזונת מהם אחר נישואיה א"צ למחות שמפני שהיא בושה לא שאלה פרנסתה ולא מפני זה מחלה ורבינו השמיטה ונראה שנלמד ממ"ש אח"ז בגרה ועודה בבית אביה וכו' שממנו מבואר הטעם וכ"מ להרב"י סי' קי"ג והוא נכון ומניה נלמד דמ"ש רבינו בין נערה בין בוגרת היינו לעיקר הדין אך חילוק יש בדבר דבנשאת כשהיא נערה בחדא סגי או בניזונת כנז"ל או במחאה ובנשאת אחר שבגרה ניזונת אינו מעלה ולא מוריד וצריכה למחות דוקא כדברי רבינו ופשוט: שם בין שהניחה בוגרת לאפוקי מדברי הר"י שהביא הרא"ש שכתב דבבגרה בחיי אביה אבדה נדונייתה מכיון שאביה לא חש להשיאה ועיין מה שכתבתי בדין ו' וכן מצאתי למהרשד"ם ח"מ סי' שי"ג הביאו הכנה"ג שם שבזמן הזה שרוב הבחורות בוגרות בחיי אביהן ואח"כ משיאן אפילו הר"י יודה בדבר ע"כ. ומזה הטעם עצמו כתבתי בדין ו' שאין דין העישור נוהג בזה"ז יען משתדלין ליתן להבנות יותר מן הראוי כפי הדין וק"ל: