מעשה רקח על הלכות אישות ב:ט

הבת שילדה וכו'. פ"ק דיבמות דף י"ב תני רב ביבי ג' נשים משמשות במוך קטנה מעוברת ומניקה קטנה שמא תתעבר ושמא תמות וכו' ואיזו היא קטנה מבת י"א שנה ויום אחד עד י"ב שנה ויום אחד וכו' מדקאמר שמא תתעבר ושמא תמות מכלל דאיכא קטנה דמעברה ולא מתה וא"כ מצינו חמותו ממאנת ותנן וכו' אימא שמא תתעבר ותמות דאמר רבא בר ליואי גבול יש לה קודם הזמן אינה מתעברת כל עיקר תוך הזמן הזה היא מתה ועוברה מת לאחר הזמן הזה היא חיה ועוברה חי איני והא תני רבא בר שמואל אי אתה יכול לומר בחמותו וכו' או שמיאנו שכבר ילדו אלא לעולם שמא תתעבר ושמא תמות ואלא קשיא הך הא אמר רב ספרא בנים הרי הם כסימנים וא"ד בנים עדיפי מסימנים וכו' ע"כ מהך סוגיא משמע להדיא דאפשר שתתעבר ותלד קודם שתקרא גדולה בשנים ואין כאן חמות ממאנת דקודם שתלד יכולה למאן ולא אח"ך דהרי היא גדולה מחמת הלידה אכן אכתי קשה מההיא דרבא בר ליואי דקתני תוך הזמן היא מתה ועוברה מת דמשמע שא"א לה להתעבר בשנת י"ב וכבר כתבו התוס' דלא קאי אשנת י"ב דאז פעמים חיה כשהיא גדולה בשעת ההריון אלא ה"פ דמלתא קודם הזמן פי' קודם השנה שלפני גדלות תוך הזמן היינו תוך שנה שלפני גדלות וכו' ע"כ והכוונה תוך הזמן ר"ל שנת י"א ועוד כתבו שם דמשעת העיבור נקרא בנים הרי הם כסימנים ואף דקי"ל תוך זמן כלפני זמן בנים בני קיימא כסימנים אחר הזמן נינהו ע"כ וק"ק דבפרק יוצא דופן (נדה דף מ"ה) מייתי עובדא דא"ל יוסטני בת אסוירוס בן אנטונינוס לרבי אשה בכמה מתעברת אמר לה בת י"ב שנה ויום אחד א"ל אני נשאתי בשש וילדתי בשבע וכו' ופריך ומי מעברא והתני רב ביבי ג' נשים וכו' קטנה שמא תתעבר ותמות דמשמע שבתוך י"ב ומכ"ש קודם ודאי תמות. ומתרץ אב"א אשר בשר חמורים בשרם ואב"א אשר פיהם דבר שוא ע"כ הרי משמע מהך סוגיא דא"א לה להתעבר קודם זמן הגדלות מדפריך ומי מעברה וכו' והיה אפשר לדחות דהתם עיקר הקושיא דאיך אפשר שתתעבר כ"כ קטנה אכן מאי דקשה מההיא דפרק אין בין המודר דפריך תלמודא קטנה בת לידה היא והא תני רב ביבי ג' נשים וכו' קטנה שמא תתעבר ותמות ומתרץ לפקחת ושוטה הרי דהתם ודאי קשה דבכל מין קטנות קאמר ואפילו בת י"ב וכבר ראיתי להר"ן ז"ל שם שכתב וז"ל וכי תימא מאי קשה הא אסיקנא פ"ק דיבמות דשמא תמות קאמר ואפשר נמי דלא מתה איכא למימר מאן דסבר הכי התם ס"ל דבנים הרי הם כסימנים. א"נ עדיפי מסימנים הילכך גדולה היא ולא משכחת קטנה שתלד ע"כ והא דסיים דלא משכחת קטנה שתלד נראה דכוונתו משום דאכתי תקשה לרבי יוחנן למ"ד בנים הרי הם כסימנים דאימא זאת תורת היולדת בין קטנה בין גדולה כי היכי דדריש גבי זב ולזה כתב דליתא דלדעת מי שסובר בנים הרי הם כסימנים כשילדה נחשבת גדולה ולדידיה לא משכחת קטנה שתלד כלומר שם זה של קטנה שהרי ודאי היא גדולה כצ"ל בדברי הר"ן ז"ל דאל"כ דברים אלו אין להם מובן דכלפי לייא הוא ותירוץ זה יספיק נמי לההיא דס"פ נושאין על האנוסה דפריך ממאנת מי קא ילדה והתני רב ביבי ג' נשים וכו' קטנ' שמא תתעבר ותמות וכו' דע"כ ס"ל דא"א לה לילד ואם תתעבר ודאי תמות וכ"נ בההיא דא"נ דף ט"ל גבי מפתה שנותן קנס דבעי רבא יש בגר בקבר או אין בגר בקבר יש בגר בקבר ודבנה הוי או אין בגר בקבר ודאביה הוי ופריך ומי מעברה ופי' רש"י ומי מעברה בקטנות או בנערות כשהיא בת קנס שתלד בנערות והתני רב ביבי וכו' אלא וכו' ע"כ וע"כ דכל הנך סוגייאות לא ס"ל דבנים הרי הם כסימנים בקטנותה אלא שבודאי תמות כפשט דברי רב ביבי וכההיא דרבא בר ליואי. ועפ"י תירוצו של הר"ן הנ"ל יובנו ג"כ דברי הנ"י ז"ל בההיא דפ"ק דיבמות שכתב וז"ל וכתבו התוס' דלרב ספרא דאמר בנים הרי הם כסימנים משעת עיבור קאמר ובהכי לא תקשה הא דהכא דאמרינן שמא תמות לההיא דא"נ דמקשה ומי מעברה דסבר דודאי תמות דהתם קאמר דאילו קטנה הוות בשעת עיבור' ודאי מתה והכא אמרי' דכשנתעברה ואח"כ ילדה מיהרה להביא גדלותה וגדולה היא משעת עיבורה וכו' עכ"ל. והרואה יראה שהם דברים קצת מגומגמים דנראה כאילו ארכבינהו אתרי רכשי אמנם עמ"ש הר"ן ז"ל הם מבוארין דהיא היא ור"ל דסוגיא דא"נ לא ס"ל בנים הרי הם כסימנין כלומר משום דא"א שתלד וסוגיין ס"ל כמ"ד בנים הרי הם כסימנין ואז אף אם היא פחות מי"ג שנה שהיא קטנה בשנים מ"מ כיון שראינו שילדה יצאת מכלל שם זה והרי היא גדולה משעת העיבור ולהכי מוקמינן לדרב ביבי דשמא תמות קאמר וההיא דרבא בר ליואי נמי מוקמינן לה בלפני שנה שלפני הגדלות שהיא בת י"א כמ"ש התוס' ז"ל ונתישבו הסוגיאות כנז"ל וזו נראית שיטת הרבה מפרשים ז"ל שהזכיר ה"ה ז"ל אמנם דעת רבינו ז"ל אינה נראית עפ"י שיטה זו שהרי הזכיר דין בת הממאנת בפי"ט מאלו ההלכות משמע דס"ל דבזמן שהיא יכולה למאן היא יולדת וולד של קיימא אלא שע"כ צ"ל דמיאנה בין עיבור ללידה מכח קושיית חמות ממאנת כמ"ש ה"ה ז"ל אבל עכ"פ יתכן שתלד ולא תמות ואינה נקראת גדולה אלא בשעת הלידה דוקא ומ"ש כאן רבינו דדוקא אחר י"ב בנים הרי הם כסימנין דמשמע שמנגד לההיא דבת הממאנת כאמור ע"כ צ"ל כשיטת התוס' דבמיאון שהוא דרבנן חשבו אותה לגדולה אבל לדברים אחרים עדין היא קטנה עד אחר י"ב וכ"כ הרל"מ ז"ל ע"ע ובהכי יתישבו דברי ה"ה ז"ל שכתב בדרך שני דרבינו סבור שאעפ"י שאפשר שתלד בקטנותה אין נקרא סימן גדלות עדין כלומר לכל מילי זולתי בממאנת כמ"ש אח"ז מטעם חמות ממאנת וכזה צ"ל שהבין רבינו סוגיא דפ"ק דיבמות דשמא תמות קאמר ובנים הם כסימנין אף בקטנות לענין מיאון דוקא איתמר וכשהיא גדולה בשנים אין כאן מחלוקת דכ"ע מודו דבנים הרי הם כסימנין ואידך סוגייאות בודאי צ"ל דאין מציאות לבנים בקטנותה ואף אם יתכן במציאות מצינן למימר דכעין שומא נינהו כדאמרינן גבי שתי שערות כיון דאין זה אלא אחד מני אלף וגרסי בדרב ביבי דודאי תמות והכל מבואר. שוב ראיתי להרשב"א פ"ק דיבמות והובא ג"כ בכ"י בספר קדמון שעמד בדברי רבינו ז"ל ובקש להליץ בעדו ע"ע: