מעשה רקח על הלכות אישות ב:כב

אין סומכין על הנשים וכו'. כן נלמד מהסוגיא דקידושין דף ס"ג והקשו שם התוס' דכיון דאין אנו סומכין על הסימנין בלי ידיעת השנים כלל איך חולצים הנשים ניחוש שמא לא בא היבם לכלל שנים אף שיש בו סימנין וכן גבי עריות איך נהרגים אף שיש להם סימנין ניחוש שמא לא הגיעו לשנים ותירצו בשם ר"י דאי איכא רבוי שערות סמכינן עלייהו דאין דרכם לבא כל כך קודם י"ג שנה. אי נמי אם הם גדולים בקומה יש לסמוך על הסימנין והקומה וכשאנו דנין דנאמן האב נאמן לנדרים וערכין וחרמין וכו' איירי שהביא שתי שערות ולא הגדיל בקומה עוד פירוש אחר לר"י דבמקום סימנין אין צריך עדות שנים ועדות אביו דאמרינן היינו שמעיד שעשה הבן עברה זה שנה או שנתים והיה גדול אבל אין אנו יודעים מאז שום דבר וכו' ע"כ. והרואה יראה דאיכא בינייהו טובא בשני השיטות אלו והצד השוה שבהן שאנו הולכין אחר הרוב ואחרי החזקה בין להקל בין להחמיר ובזה תתורץ קושית המש"ל ז"ל על מהרח"ש ז"ל כמ"ש לעיל דבור המתחיל במה דברים אמורים וכו'. ועוד ראיתי להרב שהביא סברת הרב פני משה חלק ראשון סימן ח"י שכתב ע"ד התוס' הנ"ל דהוא הדין כשהם קטני הקומה שנאמר שהם קטנים בשנים ע"כ. וכתב עליו ז"ל ודמיון זה איני מכירו דדוקא כשהמבוקש הוא שיהיה גדול כשראינו שהם גדולים בקומה אמרינן שהם גדולים ג"כ בשנים אבל כשהמבוקש הוא שיהיה קטן אף שהם קטני הקומה אין הוכחה מזה שלא הגיעה לכלל שנותיה דדילמא ננסת היא ע"כ. ואף שאין בידי הספר הנ"ל מכל מקום נלע"ד דשלא כדין תפס עליו דכי היכי דכשהוא גדול בקומה ונמצאו בו הסימנין דיינינן אותו כגדול לכל דבריו מטעם דרוב בעלי הקומה כזו הגיעו לכלל שנים והסימנין גם כן יוכיחו והרי אית לן רובא וחזקה ה"ה והה"ט לקטן בקומה כשאין בו סימנין ג"כ דפשיט' דבכי האי מיירי הרב אנו הולכים אחר הרוב בני אדם שקומה כזו היא קומת הקטנים שלא הגיעו לכלל י"ג שנים וכי היכי דלא חיישינן למיעוט קטנים שקומתן גבוהה קצת ולא הגיעו לכלל שנים או שהסימנים הן שומא ה"נ בקטני הקומה לא ניחוש לננס מכ"ש דמי יאמר דננס אין בו סימנין אדרבה כמה ראינו שיש להם זקן עליון וא"א לעליון בלא תחתון כדתנן במתניתין ולפי דעת הרב אם הוא ננס למה לא הביא סימנין ואף שרואה אני שיש לצדד בדקדוקים הכלל העולה עכ"פ שדינו של הרב פ"מ ז"ל אמת כמבואר. שוב זימן הי"ת לידי הספר הנ"ל וראיתי שם שכתב כן לנדון שלו בקטנה בת ט' שנים דקרוב לוודאי הוא שלא היו לה סימנין כלל. ועוד כתב שם דבשנה אחת יכולין לטעות אבל בשנים או בשלש שנים אי אפשר לטעות דהיינו מט' לי"ב ותלי"ת שכוונתי אל האמת ובעיקר דינו של רבינו יש לדקדק לפי מ"ש לעיל (לפי גירסתנו) דגם בתוך הזמן נאמנות הנשים לענין הבאת הסימנין מעתה למה אין נאמנות גם לענין השנים אמנם התירוץ הוא מבואר לפי מ"ש לעיל בשם הרב גינת ורדים בדבור המתחיל כשבודקין וכו' דמאי דמהימנינן לנשים בסימנין היינו טעמא משום דהויא מלתא דעבידא לאגלויי מה שאין כן בשנים וכן תירץ ג"כ הרמב"ן ז"ל. ועיין עוד להרב בצלאל דף ל"ג עמוד רביעי ובשאלות ותשובות גינת ורדים כלל א' סימן ח"י ובשאלות ותשובות מעשה חייא דף פ"ה: