מעשה רקח על הלכות אישות ב:כ

כשבודקין הבת וכו'. ר"פ ב"ס ת"ר כל הנבדקות נבדקות עפ"י נשים וכן היה ר"א מוסר לאשתו ור"י מוסר לאמו ר' יהודה אומר לפני הפרק ולאחר הפרק נשים בודקות אותן תוך הפרק אין נשים בודקות אותן שאין משיאין ספיקות עפ"י נשים רש"א אף תוך הפרק נשים בודקות אותן ונאמנת אשה להחמיר אבל לא להקל וכו' ושקיל וטרי בגמ' וקאמר דר"י סבירא ליה תוך הפרק כלאחר הפרק ואחר הפרק בעיא בדיקה מדרבא דחזקה הביאה סימנין ונאמנת להחמיר ולא להקל ונאמנת אשה דקתני סיפא דברייתא מוקים לה תלמודא כר"י ואתוך הפרק ואי בעית אימא ר"ש ולאחר הפרק ולית ליה דרבא ע"כ תמצית הסוגייא. והנה מדקאמר ר"י אומר משמע דפליג אתנא קמא כמשפט הלשון דאם לא כן הוה ליה לומר אמר ר"י וא"כ לפי תירוצא קמא דנאמנת אשה להחמיר ולא להקל רבי יהודה הוא דקא אמר לה אם כן ר"ש הוי כתנא קמא דבכל זמן קאמר דנאמנת ולפום האב"א הוו להו שלשה מחלוקות דר"א ור"י סבירא להו דבכל הזמנים הנשים נאמנות ור"י ס' בתוך הזמן אינן נאמנות ור"ש ס' לאחר הזמן נאמנות להחמיר ולא להקל ורבינו מדלא חילק משמע דפסק כר"א ור"י ודאי וכר"ש נמי לפום תירוצא קמא והן הן דברי ה"ה ז"ל אלא שקיצר במובן אכן מרן ז"ל הקשה בשם הרמ"ך ז"ל דלמה לא פסק רבינו כר"י דקיימא לן כוותיה לגבי ר"ש וכו' ואף דלכאורה שפיר הקשה מכח דהתורה לא האמינה אשה לעדות מכל מקום לפי דרכינו אין כאן קושיא כיון דעל כל פנים ר"א ור"י פליגי אדרבי יהודה ומכל שכן ללישנא קמא דאיכא נמי ר"ש בהדייהו. וראיתי להרל"מ ז"ל שהקשה על הרמ"ך ז"ל דאיך הוה אפשר לפסוק כר"י כיון דהוא סבר בתוך הפרק כלאחר הפרק ולא קיימא לן הכי אלא דכלפני הפרק נינהו כדאיתא בר"פ י"ד ופסקו רבינו לעיל ע"כ. ולעד"ן דלא נדחו בזה דברי הרמ"ך ז"ל כלל דהרי כתב הרא"ש ז"ל להדיא דשפיר מצינן למפסק כר"י בדין זה אף דלא קי"ל כוותיה בתוך הפרק כלאחר הפרק דלא אגידי הא בהא ע"ש ותנוח דעתך דיש כמה שיטות ופירושים בהך סוגיא אכן מאי דהקשה עוד הרל"מ ז"ל דהרי"ף כתב דבחליצה ומיאון נאמנת משום חזקה דרבא ומשמע דהיכא דליכא חזקה דרבא נאמנת להחמיר ולא להקל וכדברי הרמ"ך ז"ל ואיך כתב ה"ה דבדברי רבינו נראה מן ההלכות הא ודאי קושיא רבתי אם לא שנאמר בקצת דוחק שכתב כן על פי מאי דקיימא לן תוך זמן כלפני זמן ואחר זמן משום חזקה ובהכי מצינן לתרוצי דברי ה"ה ודו"ק. שוב ראיתי להר"מ מלובלין שעמד בדברי רבינו וחלק על ה"ה והעלה דאין דעת רבינו לסמוך על פי נשים בתוך הפרק ממש יעו"ש. ובשאלות ותשובות גינת ורדים אבן העזר כלל א' סימן י"ט עמד עליו ובדברי הפוסקים ז"ל והבין דברי רבינו כפשטן דגם בתוך הפרק נאמנות הנשים אף דהוי מידי דאורייתא משום דהוי מלתא דעבידא לאגלויי ונסתייע מדברי הריב"ש סימן קכ"ב והוכיח עוד ממה שאמר רבינו פרק רביעי דיבום שכתב כזה להדיא. ואני הצעיר מצאתי בנ"א כ"י קדמון כתוב בדברי רבינו וז"ל כשבודקים הבת בין בתוך הזמן בין לאחר הזמן בודקין על פי נשים וכו' והשאר נמחק שם ואם גירסא זו אמת נסתלק כל מ"ש עליו לגמרי: