מעשה רקח על הלכות אישות ב:טו

בן י"ג שנה וכו'. לכאורה דבר תמוה הוא זה היכא אשכחן באיש סימנין למעלה וכבר נתעורר בזה ה"ה ז"ל והקשה עליו מסוגיא דפ' ב"ס דאיתא התם מה איש תחתון ולא עליון וכו' ופי' רש"י איש אין בו סימן עליון שאין בו סימן דדים משתנים ע"כ. ולזה אפשר דרבינו יפרש דה"ק מה איש אתחתון דוקא סמכינן ולא אעליון וכו' כלומר להחזיקו בגדול גמור וא"כ ע"כ אית ליה לאיש סי' עליון ואפשר לדעת רבינו שהם שערות הזקן ושערות בית השחי ואין שער ראשו לקוי ובשרו אינו מחליק ואין קולו לקוי שכולם סימני איש וכ"מ בשו"ת מעשה חייא דף ט"ל ע"ש אכן בפירוש המשנה כתב וז"ל ומבואר שאין אצלינו סימן עליון אלא באשה לבד כי אין לאיש סימן עליון ע"כ וזה באמת נראה כפי' רש"י ז"ל:

כיון שנראו בו סימני בגרות. תיבת בגרות ע"כ הוא לשון מושאל דתיבה זו נאמרה גבי אשה דוקא אלא ר"ל גדלות כדאמרינן בגרות באשה שהוא שם גדלות ועיין להרל"מ ז"ל: