מעשה רקח על הלכות אישות יט:טז

נשאת הבת וכו'. כתובות דף ג"ן בעו מניה מרב ששת ממאנת יש לה מזונות או אין לה א"ל תניתוה אלמנה בבית אביה וגרושה בבית אביה ושומרת יבם בבית אביה יש לה מזונות רי"א עודה בבית אביה יש לה מזונות אינה בבית אביה אין לה מזונות. (כן היא גירסת הפוסקים ז"ל ודלא כמו שנדפס בגמרות שלפנינו שהדפיסו החלוקות דאלמנה וגרושה כדר"י) ופריך ר"י היינו ת"ק אלא לאו ממאנת איכא בינייהו דת"ק סבר אית לה ור"י סבר לית לה ופי' רש"י אלמנה וכו' כלומר מן האירוסין דאי מן הנישואין לא אמרינן יש לה מזונות דעד דתלקח תנן ואפילו ללוי בנישואין מודה ת"ק וסבר אית לה וה"ק אלמנה בבית אביה וכו' וה"ה לממאנת דאין כאן נישואין דהא עקרתינהו וכו' ע"כ. ודברי רבינו סתומין ואפשר דס"ל כפי' רש"י וגם הר"ן ז"ל פי' כפי' רש"י דאלמנה וגרושה דקאמר היינו מן האירוסין דוקא וסיים דהרמב"ם כתב זה הדין בפי"ט מהלכות אישות וכו' משמע שהבין דברי רבינו דמן האירוסין דוקא קאמר אך המעיין בדברי רבינו בקל יראה שאין זו כוונתו כלל שהרי כתב נשאת הבת ומיאנה או נתגרשה או נתאלמנה וכו' הרי דהשגרת הלשון אחר הנשאת שכתב תחילה דאל"כ הו"ל לפרש דנתגרשה או נתאלמנה מן האירוסין דבשלמא בלשון הברייתא דקתני סתמא ולא מדכר דין הממאנת להדיא מצינן לפרשה בין בנישואין בין באירוסין אך בדברי רבינו שהקדים נישואין ומיאון מבואר הדבר דכוונתו אף ע"י נישואין והכי מסתברא נמי דהרי בדין הקודם פסק כרב דכיון שנתארסה אבדה מזונות מאחיה א"כ לדידיה אין לחלק בין נישואין לאירוסין לענין זה וכן הבין הה"מ ז"ל שכתב וז"ל ומפרש רבינו שאעפ"י שבנשאת הפסידה מזונות בשובה לבית אביה חוזרת למזונותיה וכן נראה עיקר וכו' ע"כ. ובס' דינא דחיי נסתפק בדעת רבינו והסמ"ג אם בעינן דוקא שנתאלמנה או נתגרשה בחיי אביה וכו' ואני אומר דמסתמות דבריהם ז"ל מבוארת כוונתן דאין חילוק בדבר ועוד דכי היכי דמיאון אחר מיתתו קאמר ה"ה אלמנות וגירושין דבחדא מחתא מחתינהו רבינו והסמ"ג ז"ל ע"ע: