מעשה רקח על הלכות אישות יח:ו

מתה האלמנה וכו'. בפ' כ"ב פסק רבינו דשומרת יבם שמתה יורשי הבעל יורשין וכו' והם חייבים בקבורתה ומשם למד רבינו לאלמנה סתם אף דבגמ' לא משמע דאיירי אלא בשומרת יבם כדאיתא בכתובות דף פ"א ועיין פי"ב דין ד' וכדעת רבינו נראה דעת התוס' שם ויש חולקין בזה ע"ש ויש קצת יתור לשון בדברי רבינו במ"ש אבל לא יורשי הבעל דכבר נשמע ממ"ש דיורשי כתובתה חייבים בקבורתה ויש ליישב בדוחק:

ויורש שאמר וכו'. עיין פי"ב דין ד' ודע שה"ה ז"ל כתב שאפי' היתה מניקה יכולה היא לומר איני מניקה אלא בשכר ויכולה היא לתבוע כתובתה לאלתר וכו' ונגררו אחריו כל הפוסקים ז"ל ע"ע ומשמעות לשונו דתרתי קאמר דיכולה היא לומר איני מניקה אלא בשכר אפילו אם אינה תובעת כתובתה דאז היא ניזונת מהיתומים ויכולה ג"כ לתבוע כתובתה אך יותר נראה לפרש דה"ק דיכולה לתבוע כתובתה ושיפרעו לה ג"כ שכר ההנקה ועיין להכנה"ג א"ה סי' צ"ה בהגהת הרב"י: