מעשה רקח על הלכות אישות יז:טו

היתה כתובתה וכו'. קשה דלמה לא תחזיר המכר כיון שנתאנית ולמה נתקבלה כתובתה ואף דרבינו פסק פי"ג דמכירה דין ח' דאין אונאה בקרקעות אפילו מכר שוה אלף בדינר גבי אלמנה שאני דהו"ל כשליח של יתומים כדמוכח בגמרא וגבי שליח פסק שם רבינו דיש אונאה אף בקרקעות דא"ל לתקוני שדרתיך וכו' והנה התוספות שם הביאו מהירושלמי דפריך עלה ויחזור המקח ומוקי לה רבי יוחנן כשהוזל המקח או כשהוקר המקח וכו' ואי רבינו הוה ס"ל הכי הו"ל לפרש או שנאמר דלישנא דמתניתין נקט ולא חש לבאר. שוב ראיתי למרן כ"מ לקמן שכתב דדעת רבינו דאין אלמנה כשליח דנכסי בחזקתה קיימי כיון שהיא חותמת השטרות וכו' וא"כ חזרנו לדין דטעמא דמלתא משום דאין אונאה בקרקעות ואין כן דעת שאר הפוסקים ז"ל כאמור:

היתה כתובתה מאה וכו'. כת"ק דמתניתין ולא כרשב"ג והקשה הרל"מ וז"ל למה פסקו הפוסקים דלא כרשב"ג וכ"כ בפי' המשנה דלעולם מכרה קיים עד שתהא שם כדי שתשייר בידו בת תשעה קבין דהא כל מקום ששנה רשב"ג במשנתינו הלכה כמותו עכ"ל. וי"ל משום דשקיל וטרי תלמודא לדעת תנא קמא ולא מותיב מדרשב"ג ש"מ דאין הלכה כמותו בהא ועוד דאעיקרא דמילתא מצינו להפוסקים ז"ל בכמה מקומות שפסקו דלא כרשב"ג ורבינו ז"ל מכללם עיין להתי"ט ז"ל פרק ח' דעירובין מ"ז ונראה דהיינו טעמא משום דאיכא כמה אמוראי בגמרא דלית להו האי כללא כדאיתא בשלהי המדיר ע"ש. וא"כ הדבר שקול והיכא שנוטה הדין לפי הש"ס הכי פסקינן. ומ"ש שוה מאה ודינר לאו דוקא דינר דה"ה פחות כל שהוא יתר על מאה וכ"כ ז"ל: