מעשה רקח על הלכות אישות טז:ג

לא תקנו לגבותה וכו'. מבואר בכמה מקומות דלא ניתנה כתובה לגבות מחיים (כאן חסר שיטה אחת מחמת שבלה) דאסור לאדם שישהא אשתו בלא כתובה אפילו שעה אחת וק"ל ובס' כ"י קדמון דס"ט מצאתי כתוב וז"ל:

וכן התקינו וכו'. נקט שדות משום דינא דגמרא דאין כתובת אשה נגבית אלא ממקרקעי אך הגאונים תקנו לגבותה אף ממטלטלין כמ"ש לקמן דין ז' וה"ט משום דבזמן הזה אין לנו קרקעות בעוה"ר כמו בזמן ההוא והטעם שגובה מן הזיבורית משום דיותר משהאיש רוצה לישא אשה רוצה להנשא כדאיתא בגמ' אך בזמן הזה שנהגו לכתוב בכתובה מארג נכסי נראה פשוט דגובה מן העידית וכ"כ הטור ח"מ סי' ק"ח. וראיתי בס' דינא דחיי ח"א דף ל' ע"ג שכתב דהרשב"א ז"ל ס"ל דאף נצ"ב אינן נגבין אלא מן הזיבורית וכמ"ש הרב"י א"ה סי' ק' ותמה על הה"מ שכתב דהרשב"א לא הכריע בזה כלום דאיך לא ראה דברי הרשב"א בפ' הניזקין וכו' ע"כ. ולעד"ן אין כאן תמיהא על הה"מ ז"ל דהרשב"א ז"ל לא כתב הדין בהחלט אלא בלשון אפשר כמ"ש הרב"י בריש סי' ק' והעתיקו ג"כ מהריב"ל ח"א כלל י"ב סימן ס"ו ע"ש. והרואה דברי הרשב"א בפ' הניזקין יראה שצדד בדבר ולא החליט ע"ש: