מעשה רקח על הלכות אישות טז:ב

שיש לאשה. בס' כ"י קדמון נמחקו אלו ב' תיבות ומ"ש או נתנו לה במתנה עיין להר"ם מטראני ח"א סי' א' ומ"ש אין נקראין כתובה וכו' עם התוספת ע"כ. בסמ"ג עשין מ"ח כתב עם התוס' ונצ"ב בלבד ונראה דלענין השם הוא דקאמר וכמ"ש לעיל ללשון התלמוד אך לא לענין הדין דלענין הדין מסכים לדברי רבינו כמ"ש שם בתחילת ענין זה ועיין בס' ז"ל ודע שמדברי רש"י בכתובות דס"ז נראה שסתם תוספת אינו זה הנהוג להוסיף שליש מהנדוניא שהכניסה לו שזה הוא מדין גמור אלא התוספת הוא מה שמוסיף לה מרוב חיבה כל אחד לפי דעתו ויכלתו וכן הכריח מהרי"קו בשורש פ"א ע"ע אך דעת רבינו שלא ביאר ובפרט בזמן הזה (כאן כמו שבעה תיבות בלויים):