מעשה רקח על הלכות אישות טז:י

ועוד תקנו וכו'. בשלהי האשה שנפלו משנה וברייתא בראשונה היו כותבין לבתולה מאתים ולאלמנה מנה והיו מזקינין ולא היו נושאים נשים התקינו שיהיו מניחים אותה בבית אביה ועדין כשהוא כועס עליה אומר לה לכי אצל כתובתיך התקינו שיהיו מניחין אותה בבית חמיה עשירות עושות אותה קלתות של כסף ושל זהב עניות היו עושות אותה עביט של מימי רגלים (נ"א עביט של נחושת) ועדין כשכועס וכו' עד שבא שמעון בן שטח ותיקן שיהיה כותב לה כל נכסי אחראין לכתובתיך ופירש"י עשירות שכתובתן מרובה וק"ק מכאן למ"ש רבינו לעיל דאין נקרא כתובה אלא מנה ומאתים ותוס' לאפוקי ממ"ד שגם הנדוניא בכלל כתובה וכמ"ש הה"מ ז"ל לעיל שהרי כאן בברייתא קרי כתובה סתם ויש חילוק גדול בין כתובתן של עשירות לשל עניות ואם איתא הא לענין מנה ומאתים זו וזו שוות. וי"ל דלענין התוספת קאמרה הברייתא שהעשירים היו מוסיפין הרבה ומ"ש כדי שלא תהא קלה וכו' מבואר הדבר דצריך הוא למעות מזומנין דוקא וק"ל: